29 אוגוסט 2010

שמאל, שמאל, אייכה

 

קיימת תמימות דעים אידאולוגית ההולכת וגוברת בין השמאל הציוני האוטנטי לימין הלאומי במדינת ישראל.  שני הזרמים הראשיים הללו מצאו האחד את משנהו באשר מקטעים מהשמאל השורשי איבדו את אמונתם במסריהם מקדמת דנא, נתנו עצמם למשיסת אופורטוניסטים, צבועים ושרלטנים מתוכם,  הניחו שלא בטובתם לאנשים אלימים, קומוניסטים, טרוצקיסטים ואנרכיסטים אנטי-ציונים להכתיב עבורם את סדר היום וויתרו ונטשו את הקרב על דמותו של מרכז השמאל הישראלי.  לפני כשנתים ויותר כבר אובחנה מגמה זו בבירור וכותב מאמר זה יצא אז עם מאמר אשר שמו מצביע על תוכנו: "שמאל הוא ימין-ימין הוא שמאל".

 

האם התמסמסות השמאל הישראלי הינה גזרה משמים?  האם אין דרך חזרה?  יש ויש והיא בהשג יד, לתועלתנו כולנו.  להלן ננסה לסווג את זרמי השמאל הקיימים בינינו כדלקמן:

שמאל יהודי, ציוני, דמוקרטי ולאומי– נימצא ברובו הגדול כיום בימין הנוטה מהמרכז וימינה (מהמרכז הפוליטי ועד מפלגת "הליכוד").

שמאל דמוקרטי ישראלי– נימצא בעיקרו במפלגות "העבודה" ו"קדימה".

שמאל סוציאליסטי ודמוקרטי- שאינו לאומי ואינו יהודי כהילכתו – מאכלס בעיקרו את מפלגת מר"ץ

שמאל קיצוני, אנרכיסטי, "פלסתיני"– אינו יהודי אינו ציוני ואינו דמוקרטי.  בעיקרו כולל ישראלים מהזן הקומוניסטי-אנרכיסטי המאכלס בחובו רסיסי מפלגות שמאל שהתפוררו, אשר חצו את הקווים.  הללו הנימצאים בעיקר במערכות החוק והמשפט, תקשורת, אקדמיה ואירגוני אנרכיסטים למיניהם, כופרים בזכותה של מדינת היהודים להתקיים ובכך חברו לאויבי ישראל המושבעים.  אלו כוללים גם מפלגות ערביות כגון בל"ד, חד"ש ובנותיה.

 

למעט האחרונים לעיל, אלו מהשמאל הקיצוני האנרכיסטי "הפלסתיני" הרי שעבור מירב השמאל הישראלי לא אפסה התקווה לחזור למרכז הבמה הפוליטית ולהשפיע.

אובדן כוחו של השמאל עד כדי התמוססות כוללת משך כעשרים השנים האחרונות , נעוץ בכך ששקע ביאוש, שאיבד את הקשר, החזון והרצון לפתרון בעיות היסוד של העם היהודי במדינת ישראל.

לאט אך בעקביות ובמקביל לאובדן האמון הציבורי בו, החלו חלקים בשמאל היהודי, ציוני ודמוקרטי, הולכים ומקצינים, הולכים ומאבדים את אחיזתם בשורשיהם היהודים והציונים ומשאיבדו את קישרם לעם וניכזבה תוחלתם לכבוש מקומם הפוליטי כמקדם, באשר התרחקותם ממרכז הקומצנזוס הישראלי גרם לרתיעה הולכת ומצטברת מפניהם באותו הציבור וחוזר חלילה, פנה הוא ביאושו ותיסכולו לכיוון האנטי-דמוקרטי האנרכיסטי הקיצוני.  גרוע מכך, השולים הסהרורים של שמאל זה חצו את הקווים והפכו לשוטמי ישראל, אויבי מדינת ישראל לכל דבר וענין, תומכי הנרטיב הפלסתיני ודובריו ומכאן היתה קצרה הדרך לייצובם כאוטו-אנטישמים גמורים.

 

טעות היא לחשוב כי השמאל הישראלי האוטנטי נעלם.  שמאל זה הראוי מעין כמוהו, חי ובועט וממתין לימים טובים יותר אשר בהם יוכל לקום כבימים ימימה ולהוות משקל ראוי לשאר המפלגות בינינו.

מירב השמאל הזה, הציוני היהודי והדמוקרטי לאשורו (ואין המדובר ב"שמאל הלאומי" אותו בן כלאים נילעג) נימצא כיום מחוסר ברירה, במפלגות הליכוד, העבודה ובמפלגת "קדימה".

 

ומכאן, התמהיל שנוצק משך עשרים השנים שחלפו הכולל את מפלגות הימין יחדיו עם אנשי השמאל הישראלי השורשי הביא למצב הניתפס בעיני רבים כקבלת דרך הימין על ידי השמאל ולא היא.  הדבק המחבר בין הימין והשמאל השורשיים הוא שיצר רף אידאולוגי שונה אשר איחד ומיתן את הקצוות בשני המחנות האחודים של השמאל והימין הלאומים.  אותו "איחוד" ווירטואלי לכאורה הוא שגרם כתגובת נגד, להקצנת הקצוות באורח בלתי מידתי.  להוותנו, הקצה הקיצון השמאלני כה הקצין עד כי לא ראה פסול בשיתוף פעולה עם אויבי עמנו.  ללא כל ספק ניתן כיום לשייך את השמאל הקיצוני המטורף כנתון במקשה עיסתית אחת עם אויבי ישראל מהמגזר הקיצוני החרדי המטורף (נטורי קרטא).  שניהם באים ממקורות מנוגדים אך מטרתם אחת, קיעקוע הלגיטימיות שלנו כולנו.

 

לא רבים יחלקו על הקביעה כי שילטון הימין כיום מהווה את שילטון המבוגר האחראי על מדינת ישראל.  ההגיון ויישוב הדעת, הממלכתיות, העמדת עניני המדינה על כלל גווניה ורבדיה מעל כל מחלוקות אחרות, מביאים את השלטון הקיים לרמת נאורות שילטונית נכוחה (הגם שאין להתעלם מהקילקולים הידועים - ואלו רבים).

מאידך-גיסא, ככל שירחק היום ויתבסס שילטון הימין על מדינת ישראל כן יחלו החריקות לצרום.  ככל שיחוש עצמו שילטון הימין מבוסס היטב בשילטון כך יצוצו הבקיעים המרמזים על כשל.  זו דרכו של עולם, זה דרכו של שלטון, זהו טבע האדם.

לימים ההם אנו ניצרכים לאופוזיציה נאותה אשר תחזיר הענינים לתלם.  אין בנימצא כיום אופוזיציה מתקנת שילטון ראויה, לשלטון הימין, אלא ערב רב אופורטוניסטי חסר חוט שדרה אידאולוגי מוצק המבוסס בעיקרו על תאבי הממון, העשיה לביתם והשררה ממפלגת קדימה, אלו אשר אלוהיהם הינם "כורסות עור הצבי" ומנעמי השילטון ותו לא.

מדינת ישראל נצרכת לאופוזיציה אדאולוגית, בעלת מוסר ועקרונות אשר לכל סטיה מן הדרך של מפלגת השלטון, תזדרז ותציב לפניו מראה בוהקת ו"תשכנעו" לחזור לתלם השפיות.

אופוזיציה מהזן הזה נימצאת אך ורק במפלגות השמאל הציוני.  דא-עקא, חברי שמאל אלו גזו ונעלמו לכאורה, התאדו באויר הפוליטי הישראלי.

 

רבים וטובים בשמאל הציוני ובוודאי שבשמאל האנרכיסטי כשלו בהבנת העם בתוכו הם יושבים.  מפלגות אלו הצטיינו תמיד בגבהות לב אליטיסטית ומתנשאת, זילזול, סתימת פיות, כפית דעותיהם על האחר, חוסר רצון ואף איבה ממשית לנוכח דעות שונות.  והמחיר לכך משולם כיום על ידם עד תומו.  העם היושב בציון אינו טיפש כלל ועיקר, נהפוך הוא, העם מגלה בגרות ופיכחון פוליטי ומדיני מרשים.  העם כבר היבחין בדוגמטיות האידאולוגית, בהתנגדות הכפייתית מצד שמאל להסכין עם העובדות הנפרשות לנגד העינים.   אנו מבחינים בכוונת מכוון של השמאל הקיצוני "הפלשתיני" לפנות כנגד עניי עירו, תוך נהייתו אחר אויבי ישראל בתרוץ של שמירת "זכויות אדם", "חופש הביטוי" ועוד תעלולי מילים עקלתונים כגון דא.

רבותי, כיום השמאל הישראלי בכללו הינו מבולבל.  אנשיו רואים את עמדות ההשפעה מעברם המפואר הולכות ונשמטות הולכות וגזות באויר הפוליטי המתדלל ואינם יודעים נפשם, הינם אובדי עצות.  לכן חלקם מגיבים באגרסיביות , באלימות אידאולוגית ובאנטי לאומיות קיצונית ופונים לעבר אנרכיה ושיטנת ישראל ואילו הרוב בהם מצטרפים למפלגות הנתפשות כציוניות כ"ליכוד", "העבודה" וקדימה" באשר תאבים הם למצוא בית לאומי חם ומבין לליבם.  שהרי הללו לא חדלו יום בהיר אחד להיות ציונים.

בין שתי קצוות אלו נמצאים "הטווסים", השרלטנים, בקיצור, ה"צבועים" שהתנ"ך שלנו כה הטיב לתארם.  אלו השמאלנים אשר אנרכיזם אינו ממנהגם ממילא אך הכבוד העצמי האבוד שלהם ורדיפת הכיבודים האובססיבית שלהם אינו מניח להם להודות כי מפלגות "הליכוד", "העבודה" ו"קדימה" הינם פתרון זמני נאות.  אלו הם אנשי השמאל הלאומי הבדלני כדוגמת יוזמת "השמאל הלאומי" של אלדד (הכרוכיה) יניב ושמואל (המחרים) הספרי והיוזמה החדשה של אברהם (הצלופח) בורג.  ברי הוא בעליל כי לא ליוזמות שמאל קיקיוני אלו פיללנו באשר אלו אינם באים בידים נקיות לזירה הפוליטית.  בוודאי קיימות יוזמות שמאל חדשות נוספות המתרקמות בעצם כתיבת שורות אלו והצצות כפטריות לאחר הגשם, על רובן של אלו  ניגזרה כליה, למעט הללו שימומנו בכספים סיבוביים של מדינות ערביות וקרנות שוטמות ישראל באמצעות קל"ח (קרן לישראל חדשה) השמחה לקפוץ עם מרשרשים ביד על מנת להרבות תסיסה, בוקה-ומבולקה שלטונית אשר תשחק לידיה במטרתה להפיכה בשלטון הישראלי.

 

רסיסי המפלגות הקיקיוניות הללו יחטיאו את מטרתם וידשדשו עד זרא בביצה הפוליטית ללא תכלית והסיבה היא פשוטה:.השמאל הישראלי אחר את הרכבת המדינית-פוליטית, ההזדמנות ניתנה בידו והוא החמיצה אומללות.  זה עשרים שנים שהשמאל הישראלי מצעיד את מדינת ישראל מיגון לאנחה לדאבה וחוזר חלילה.  כל הבוקה-ומבולקה שחווה העם הזה, על אלפי הנרצחים הפצועים הקיטעים, המגורשים והדואבים, כולם הינם תוצאה של רעיונות המחנה השמאלני בקירבנו.  הסוס הזה ניגמר, העם החכם שלנו כבר אינו מוכן לשמוע מרעיונות הזוהים, עיוועים ומופרכים.  אנו בגרנו והחכמנו, אנו לא ניהיה מוכנים להאזין יותר לשרלטנים המבטיחים לנו "שלום עכשיו" בעוד שאנו אך קיבלנו "שלום אכזב או שווא".  ההתעללות ברגשותינו הסתימה.

 

לאלו המשווים בנפשם כי בכך ניסתם הגולל על השמאל הישראלי, הרי שהינם טועים, לא מניה ולא מקצתה.  אנו זקוקים לאופוזיציה במשטרנו הדמוקרטי ואנו זקוקים בכך לשמאל.  אלא מאי, אנו זקוקים לשמאל "חדש-ישן" ולא לשעטנז רודף טובת עצמו, רודף מנעמי השלטון, זה המעוות-אידאולוגית כפי המגולם בהתארגנויות השמאל החדשות.  השמאל אינו תופעה 'חוץ-שטח' בנוף הישראלי.  באם קובעים אנו כי העם היושב בציון הינו חכם, הקביעה הזו כוללת גם את השמאל השפוי.  על הזרם הראוי הזה להתנער משרלטנים הרוכבים על גבו ומכתיבים לו את דעותיהם אשר הקשר בינן לבין טובת העם הינו מקרי בלבד.

 

באם השמאל ישכיל לערוך תפנית פרסה, לשכנע את הציבור כי באמת ובתמים גורלם של כולנו הוא מענינו, כי ערכינו הם ערכיו דהיינו, ערכי יהדות, ציונות, ודמוקרטיה המגולמים יחדיו בתזה הסוציאליסטית הבסיסית שלו, הרי שהחל הוא לעלות על הנתיב הפוליטי אשר יביאו לידי היותו שוב גורם משמעותי בחיינו.

על השמאל "החדש-ישן" הלזה, יקרא באשר יקרא, "מפלגת העבודה" או כל שם אחר, לחדול באחת מלעסוק אובססיבית בעניני הפלסתינים ולהעביר תשומת ליבו, למצער-הבלבדית או עיקרית, לתוככי מדינת ישראל פנימה.  על שמאל זה לצרף לרשימת תאריו את היותו שמאל סוציאליסטי או מוטב לומר שמאל קפיטל-סוציאלי.

העיסוק הכפייתי בנושאי "הכיבוש", שמעולם לא היה כיבוש לאשורו (באשר לא כבשנו את השטח אלא השתלטנו עליו תוך לחימה ובדין, עקב תוקפנות היריב – שלא להזכיר את מורשת אבותינו לגביו), הוא שמחסל את השמאל הישראלי.  העיסוק המשיק למושג "ניכפה", המלמד על ניצוץ של טרוף מערכות אידאולוגי תוך העיסוק שהפך זה מכבר לתמוה, בעניני זכויות הפלסתינים כאשר ביליונים של תושבי כדור הארץ ממילא עוסק בכך אם לצורך ואם שלא בעוד אך העם היהודי נותר לעסוק בזכויות היהודים.  ולכן, חבירת חוגים נירחבים בשמאל הקיצוני על זרמיו לאויבי ישראל והיותו במשתמע השופר האנטישמי אשר הינו משמש להם כנגד עניי עירו, מקוממים כל ישראלי ויהודי מאוזן בנפשו, כל יהודי חפץ חיים וקיום, ובצדק רב.

כל אדם הישר עם עצמו ועם סביבתו ויש כדוגמתם רבים בשמאל הישראלי יודע ומכיר בעוולות המושפעות מהשמאל הישראלי האנרכיסטי "פלשתיני" על סביבתם, על הנזק העצום שגורמים הם לכל עם ישראל בכך שחוברים לשוטמינו בשמאל הרדיקלי והאיסלם המיליטנטי העולמים.  גלו יושר ויושרה,  אתם אנשי השמאל השפוי האוטנטי, התנערו ממשנאי החינם הללו בינינו, הוכיחו לעצמכם ולנו כי יושר ויושרה, כי גורל עם ישראל בארצו הוא המדריככם.  שתיקתכם לנוכח המסע האנטי ישראלי של שמאל קיקיוני קיצוני בתוככי מדינת ישראל מלמדת כי עדיין עם ישראל אינו יכול לבטוח בכם.  אדרבא, הוכיחו לציבור אחרת.

מאידך-גיסא, מוטלת על חברי השמאל השורשי החובה המוסרית להגיע עם הפלגים השמאלנים האנרכיסטים "הפלשתינים" להבנה כי דרכם שגויה ולהחזירם תוך חיבוק ושיכנוע לחיק עם ישראל כבימים ימימה.

 

המצב החברתי הפנימי במדינת ישראל מתקרב בצעדים מדודים לעבר קטסטרופה מזעזעת אושיות.  מפלגות הימין מטבען ערוכות לעסוק יותר בצדק-שילטוני אך אינן ערוכות מטבען האידאולוגי לעסוק בעניני צדק-סוציאלי.  אך השמאל שעצם קיומו לכאורה מושתת על עיסוק בנושאים סוציאלים, נטשם כליל ועוסק, ראש ורגלים—כל כולו אך ורק בזכויות אויבינו.  אנומליה זו אינה ניסתרת מעיני הציבור המצביע בפתקיו כנגדה.

מעל מליון אנשים עניים וקשי יום חיים במדינת ישראל באין להם פיתחון פה ומי שישמש להם לפה.  הנה הוא הכר הפנוי הנירחב לפעילות, הזועק ליד מכוונת ומטפלת.  זהו התחום הטבעי של השמאל, זוהי הציונות גם היא, זוהי היהדות ומוסרה לאשורה.  כאן היא ההזדמנות של השמאל "החדש-ישן" למצב עצמו על מפת האומה ובכך על המפה הפוליטית החדשה.

הנגב והגליל משוועים ליד מיישבת.  מדינת ישראל מאבדת שטחים לטובת תושבים ערבים אשר מדינתנו אינה כוס התה שלהם וזו בלשון המעטה.  הנה הוא התחום בו יכול השמאל הישראלי האוטנטי להוכיח לעצמו ולאחרים כי לא פסה רוח ציונית ויהודית מתוכו.  הבה ויקומו אנשים טובים מתוך השמאל הישראלי ויצאו לישב את הטעון נואשות יישוב.  בכך שאין השמאל עוסק בהתישבות אך עוסק במסע שטנה עיקבי ושלילי כנגד המתנחלים, אלו המיישבים תוך תחושת שליחות עמוקה את ארץ ישראל, בעוד הינו עצמו מפגין אזלת ידו, הרי שבכך הוא יורה ברגלינו וברגליו הוא פעמיים.

מדיניות השמאל מבוססת כיום על מדיניות שינאה.  שינאה לדתיים, שנאה למתנחלים, שנאה לציונים, שינאה ליהודים רחמנא-ליצלן..  מעולם, בסיפו של יום, לא צלחו יתרונות פוליטים בידי גוף הניבנה על שינאה לאחר.  על השמאל לחדול ממדיניות השנאה, מדיניות זו מדרדרת אותו לתהום אלקטורלית. ומנגד, עליו לפתוח במדיניות קרוב לבבות.  מדיניות ממלכתית ואחראית אשר תקרב את חלקי העם יחדיו, זו המדיניות האוצרת בחובה הבטחה גדולה לקציר אלקטורלי ביום הבוחר.

כל הנאמר לעיל שורשיו נעוצים ראש וראשון בהנהגת השמאל (או בהעדרה).  דא-עקא, אין בשלב זה ניראית באופק הנהגה מסוג זה.  אנשים טובים היו וקיימים בשמאל הישראלי מאז ומעולם אך כיום קולם אינם נישמע ואובד ברעשי הרקע האנרכיסטי והאוטו-אנטישמי של מיעוט קולני המזיק לכולנו, שמאל וימין כאחת.

הבה ויקומו אותם אנשים טובים, יתנערו מחרגונם ויחלו להניע את השמאל הישראלי לתועלת כולנו.  יוכיחו אנשים טובים בשמאל כי לא נס ליחם, כי מסוגלים הם להסב את השיירה הצועדת לאבדון, הבה ויוכיחו כי יכולים הם להצעיד השמאל לעבר אופק נאות יותר.

 

אהרון רול

amroll@sympatico.ca

www.aaronroll.com

http://www.aaronroll.com/democracy/Hatred_for_Nothing_Volume2.pdf

http://www.aaronroll.com/Democracy/Israeli Democracy chapters.pdf