הועדה העממית להגנת אל-עראקיב

פורום הכרה - קואליצית ארגונים להכרה בכפרים הבלתי מוכרים

 

הודעה לעיתונות 1.9.2010

 

הבדואים בישראל מבקשים מנשיא ארה"ב להתערב למנוע את הפגיעה בזכויותיהם הבסיסיות ביותר

 

 

מצ"ב  מכתב המופנה לנשיא ארה"ב מר ברק אובמה להתערב בסכסוך בין הבדואים למדינה.

 

בעקבות ההריסה הברוטלית של הכפר אל-עראקיב, ארבע פעמים במשך חודש אחד,לקהילה הבדואית בנגב הגיעו מים עד נפש.  כל הבקשות אל ממשלות ישראל לפתור את בעיות ההתיישבות, הבעלות על האדמות והאפליה המתמשכת, נתקלות בקיר אטום שלא לומר בעוינות.

 

ערב נסיעתו של ראש ממשלת ישראל לארה"ב לשיחות הישירות עם הפלסטינים מצאנו לנחוץ לפרסם את המכתב לנשיא ארה"ב, כדי שראש הממשלה יווכח לדעת שבביתו הוא מבעיר אש, ולבקש ממנו להתערב בפתרון בעיית הבדואים בישראל.

 

לפרטים:

 

שייח' סייח אל-טורי        050-7257951  

יוסף אבו זאיד               050-8213082            

ד"ר עואד אבו- פרייח'    052-2714020

יעקב מנור                    050-5733276  

 

=============================================================

לכבוד

מר ברק חוסיין אובמה

נשיא ארצות הברית 

הבית הלבן

וושינגטון

 

אדוני הנשיא

 

הנדון: בקשה להגנה על האזרחים הערבים-הבדואים של ישראל, להפסקת הריסות בתינו והרס כפרינו  

 

בשם האזרחים הבדואים של הכפרים הבדואים הלא מוכרים בישראל בכלל והכפר אל-ערקיב בפרט, ט, אנו מתכבדים להפנות אליך קריאה נואשת זו.

 

אולי יפתיע אותך לקבל מכתב זה, שכן אין זה מקובל שאזרחי מדינה דמוקרטית יפנו אל ראש מדינה אחרת בבקשה לעזרה והגנה. למרבה הצער, מדינת ישראל הטוען כי היא דמוקרטית, מפלה ללא הרף ה את אזרחיה הערבים על רקע אתני וגזעני. ממשלתנו היא אשר משתמשת בכל האמצעים כדי להרוס את בתינו ולהפקיע את אדמותינו.

 

באזור הנגב/נקאב שבדרום הארץ, ישנה קהילה ותיקה של ערבים בדואים, שהם התושבים הילידים של האזור ואשר מונים כיום כ-190,000 נפשות. מאז הקמתה של מדינת ישראל, נוקטות הרשויות במדיניות  עקבית להפקעת האדמות המסורתית של התושבים הבדואים. זוהי מטרתה של כזה הוא מדיניות "אי ההכרה" אשר במשך ששת העשורים האחרונים הותירה את הכפרים הבדואים ללא תשתיות, שירותים והיתרי בנייה, וזאת בתקווה "לשכנע" את תושבי הכפרים הללו לוותר על אדמותיהם. כיום זמינות לתושבים הבדואים רק כ-3% מאדמותיהם המסורתיות, והממשלה מנסה לצמצם עוד יותר את כבשת הרש הזאת.

 

בהתאם לכך, הסלימה ממשלת ישראל לאחרונה את צעדיה נגד האזרחים הבדואים. בחודשים האחרונים נהרסו כפרים שלמים עד היסוד, שוב ושוב. רק בחודש האחרון (אוגוסט 2010) הוחרב כליל הכפר ההיסטורי אל-ערקיב, ארבע פעמים. הבתים נמחו מעל פני האדמה, עצי זית וחרוב נעקרו, שובכי יונים  ודירי כבשים נהרסו ורכוש אישי הוחרם. בכוונת הממשלה להמשיך את ההריסות, לעצור תושבים שינסו להתנגד, לחייב את בני הקהילה הענייה והמקופחת הזאת בתשלום הוצאות ההריסה כמו גם בהוצאות של ניהול הליכים משפטיים סוחטים מבחינה רגשית וכלכלית כאחד – ובכל בניסיון לשכנע את התושבים לעזוב את אדמותיהם.

 

הרקע :

בזמן המלחמה של 1948 ולאחריה, עד לשנות ה-50, במאה הקודמת, רובה של הקהילה הבדואית בנגב הצפוני והמערבי גורש אל חצי האי סיני שבמצרים או לירדן, ורק כ -10% מכלל התושבים הבדואים המקוריים נותרו בתחומי ישראל. בשנים 1951-1959 גורשו רוב הבדואים שנותרו בישראל לאזור מצומצם המכונה "אזור הסייג" במזרח הנגב. כל האדמות שאותן נאלצו הבדווים לעזוב הוכרזו כ"חסרות בעלים" ונרשמו כ"אדמות מדינה".

 

במהלך שנות ה-70' וה-80' הועברה כמחצית האוכלוסייה הבדואית אל עיירות אשר הפכו במהרה נגועות באבטלה והזנחה בכל תחומי החיים. החצי השני של האוכלוסיה מתגוררים בכ-45 כפרים הלא מוכרים, להם מסרבת המדינה להעניק גם את השירותים הבסיסיים ביותר, כגון בריאות, מים זורמים, חשמל וכבישים. יצוין כי חלק מן הכפרים הללו היו קיימים מאות שנים לפני הקמתה של מדינת ישראל, ואילו  אחרים נוצרו כתוצאה ישירה מהעברתם הכפויה של הבדואים בידי הצבא לאחר קום המדינה, מאדמות אבותיהם אל מקום מושבם הנוכחי.  

 

לכפרים הבדואים לא הוענקו כל קרקעות או זכויות מוניציפליות. העירייה. כתוצאה מכך שהם אינם מוכרים ואינם נכללים בשום תכנית מתאר, כל מבנה המוקם בהם נחשב כ"בלתי חוקי". הרשויות מחריבות כ-250 בתים כל שנה, ומרבית הבתים בכפרים הבלתי מוכרים מאוימים בצווי הריסה. כעת מאיימת הממשלה להגביר את הריסת הבתים עד 700 לשנה. ומה אמורים התושבים לעשות? היכן ישכנו את ילדיהם ונכדיהם? הפתרון היחיד המוצע על ידי המדינה היא לרכז את האוכלוסיה בעיירות צפופות, שיטה שכישלונה כבר ידוע לשמצה. התושבים אינם מוכנים לקבל את הפתרון הזה, בעיקר מכיוון שהם מחזיקים בהוכחות בעלות על הקרקע עוד מתקופת האימפריה העות'מאנית והמנדט הבריטי.

 

ההגבלות על האוכלוסיה הבדואית אינן מסתכמות בשלילת שירותים והרס רכוש. לכך יש להוסיף איסור על עיבוד האדמה, הרס של כ -8,000 דונמים של יבולים כל שנה והגבלה על שטחי המרעה, שהוא ענף חשוב בחקלאות של אוכלוסיה זאת.

 

אנו זועקים לעזרתך. אנו פונים אליך, כמנהיג עולמי, לקרוא לממשלת ישראל לכבד את זכויות האדם הבסיסיות ביותר, להעניק לערבים הבדואים את הזכויות המובטחות לעמים ילידים על פי האמנות הבינלאומיות: להכיר בכפרים, לשים קץ להשמדת היבולים, ולאפשר לבדואים לחיות את החיים שבהם בחרו, ויותר מכל – להכיר בבעלות המסורתית של הבדואים על הקרקע ולהפסיק את הריסת הבתים הפוגעת בזכות אדם בסיסית.

 

בכבוד רב

 

יוסף אבו זאיד                דובר הועדה העממית, אל-עראקיב            

ד"ר עואד אבו- פרייח'     יו"ר הועדה העממית, אל-עראקיב

שייח' סייח אל-טורי        ראש המועצה, אל-עראקיב

 יעקב מנור                    דובר פורום הכרה