קודם כשלקחו את היהודים - שתקתי, כי לא הייתי יהודי

אח"כ כשלקחו את הצוענים - שתקתי, כי לא הייתי צועני

אח"כ כשבאו לקחת את הקומוניסטים, שתקתי, שהרי לא הייתי קומוניסט

כשלקחו את הכמרים שתקתי, כי לא הייתי דתי...

ולבסוף כשבאו לקחת אותי - לא היה מי שידבר בשבילי.

(מבוסס על שירו של מרטין נימלר)

 

מהי אחריות בחברה דמוקרטית?

 

הפרק האחרון של הסדרה "אחריות" יוצא לאור בימים אלו, ימים חשוכים ומפחידים, בהם אנו נאלצים לצפות בתהליך ההסתה ההולך ומתעצם כנגד קבוצות שונות במדינת ישראל - פלסטינים אזרחי ישראל, פליטים, עובדים זרים, ועכשיו גם ארגוני החברה האזרחית בישראל.

 

הסדרה "אחריות" והפרק האחרון שלה "אקטיביזם כחובה דמוקרטית", שיוצא בימים אלו, קוראים להתעורר ממסע ההסתה הזה שמתנהל תחת ממשלת ביבי-ליברמן הגזענית.

 

הפיצו הלאה, והגיעו להפגנה ביום שבת הקרוב להגנה על הדמוקרטיה!

 

לצפייה בסרטון האחרון "אקטיביזם כחובה דמוקרטית" באתר הוועד לחצו כאן

 

לצפייה בסדרת הסרטונים באתר הוועד לחצו כאן. לצפייה בסדרה באתר הטלוויזיה החברתית לחצו כאן

 

השבוע הזה היה מאוד מאתגר מבחינתי. אנו, בארגון השמאל סלון דבורה, הבענו עניין בנושא יצירת סמל לארגוננו. לא בכל יום מייצרים סמל. לרוב הארגונים "הרציניים", והמפלגות בכנסת - יש סמל. וכן גם על דגלה מדינת ישראל.

הרצנו רעיונות שונים ומגוונים, כל אחד משלו, אך הסתבכנו בהגעה לסמל הראוי. היו בתוכינו כאלו אשר חששו שמא הדבר יפגע בכימיה המשותפת הסוררת ביננו עקב ויכוח עמוק ומעמיק בנושא. זה לא צחוק, אנו עובדים יחדיו באופן משותף ומוצלח כבר לא מעט זמן.

אך כאמור, הסתבכנו. לא הצלחנו להגיע להחלטה ובה כולם יביעו הסכמה מלאה וכנה על סמל לארגון סלון דבורה. כל אחד הציע והמליץ ובד בבד דחה את הסמל שהציע האחר. זה היה מתיש. זה היה כ"כ מתיש ומייסר, בזבוז אנרגיות, ויכוחים ארוכים שלא נגמרים, ולעיתים חשש אמיתי לארגון אותו אנו מפעילים. ומה רצינו? רק סמל וזהו.

כששמעו לראשונה על תלונת האונס הראשונה נגד משה קצב, היה נדמה לרבים שמא מדובר בפעולת נקם מצד המתלוננת א', אשר חשה מרירות בדבר סילוקה ממשרד התיירות בה הועסקה תחת הנשיא משה קצב, ואף בשל תלונה אותה הוא עצמו הגיש נגד האחרונה.

התערבות היועץ המשפטי דאז, מני מזוז, יכולה להזכיר בהיבטים רבים את גודל האשמה הרובצת לטענת קצב, על המתלוננת ממשרד התיירות. לא בכדי תלונתה הגיעה רק לאחר פעולת קצב, ולא בכדי המשיכה היא לעבוד במשרד התיירות למרות שלטענתה נאנסה. התשתי מהבאר ממנו את מורעלת? ספק רב. ובכדי להפיל אשמה בבית משפט לא צריך יותר מזה – ספק אחד בלבד.

אך לא ניתמם ולא נתחבא מאחורי חקר האמת: התקשורת המגויסת היא זו שדחפה למעשה את כתב האישום עוד בטרם נולד כזה. התקשורת הבורגנית האשכנזית המערב אירופאית הכינה ובישלה את כתב האישום עוד הרבה הרבה לפני שמישהו בפרקליטות חשב ברצינות להכין אחד שכזה, ודאי לא לפני שיביא עימו את הראיות וההוכחות הנדרשות כבכל משפט ותלונה בבית דין ישראלי.

למעשה, הכנתו ובישולו שהתבצעו כמובן על אש קטנה במיוחד, החלו עוד שנים לפני שנולד והומצא, הכנתו נולדה בזמן מאוד מדויק וספציפי: יום היוולדו של נשיא המדינה, משה קצב. מילים חריפות וכואבות ללא ספק, אך יהיה תמים להתעסק בנשיא משה קצב, אלא באזרח המזרחי הקלאסי היושב בין עמך.

הילד הפרסי מהעיר יזד שבאיראן, עלה עם משפחתו בגיל 6 לארץ ישראל - מעצמת הציונות האשכנזית, שיכונה במעברת "שער העלייה" כשלאחריה הועברו כלל בני המשפחה למעברת קסטינה וחיו תחת תת תנאים שספק רב עולה עד היום לגבי שיכון בני אנוש במתקני זוועה שכאלו. אותה מעברת קסטינה שלימים הפכה לעיר קרית מלאכי שגם אחרי 62 שנות ציונות אשכנזית ממשיכה להוות סמל של נחשול ועושק תרבותי. ומשם, דווקא משם, יוצא אדם ברמתו של משה קצב – עוררה לא מעט רוחות ושדים מרושעים שסימנו את האיש כסוג של נוול שהצליח לתמרן טוב מהם למרות שקופח, בין העושק לבין ההצלחה, כשבסוף נותרת - ההצלחה בלבד.

ואיפה לא היה הנשיא משה קצב? לאחר שירותו הצבאי עבד כפקיד בבנק הפועלים וכסייע במכון וולקני. הצליח לגעת בלב הברנז'ה האשכנזית וכיהן כעיתונאי מקומי ב"ידיעות אחרונות", וכיהן כנשיא "צעירי בני ברית", שם הכיר את רעייתו, גילה. לאחר שחסך כסף אף למד כלכלה והיסטוריה באוניברסיטה העברית, ובשנת 1969 היה יושב-ראש תא הסטודנטים של גח"ל באוניברסיטה. הוא היה הסטודנט הראשון מקריית מלאכי, וכבר בגיל הצעיר 24 [!] הפך לראש המועצה. כיהן בתפקיד חודשים ספורים בלבד, ואז הודח בידי מתנגדיו. לא יכול להיות סיפור יותר טוב מזה, לא יכול להיות ספק שלאדם זה לא יהיו שונאים והרבה.

דווקא היום כאשר משה קצב עולה לגרדום המשפטי ומורשע במעשי אונס חמורים ביותר, שלאף אחת מההאשמות העולות בכתב האישום אין ולא היה בדיל של אחיזה בעובדות או אסמכתאות משמעותיות כלשהן, על הציבור המזרחי היושב במזרח התיכון להחל בדק בית פנימי בהול בהקשר יחסו בנושא הציונות האשכנזית. על הציבור המזרחי להעלות לדיון נוקב: מה קרה לנו ב-62 שנה האחרונות, היכן היינו אז, והיכן אנו היום. היום זה הנשיא משה קצב, מחר זה אתה?
 

* הכותב הינו ממייסדי איגוד מזרחים נגד ישראל

להלן כתובת האיגוד:

http://mizrahimvsisrael.forumisrael.net/forum

 

מהכתבות האחרונות שהפקנו:

 

 הפגנה נגד הקמת גטו לפליטים

 נשף על פי תהום

 

 

 אחריות - פרק 3

 פעמיים בשוליים - עשור לנציבות

     שיוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות

 

 

לתרומה לטלוויזיה החברתית בכרטיס אשראי:

תרומה חד-פעמית או תרומה חודשית

 

ליצירת קשר:

www.TV.social.org.il

03-5187793 [אהוד]

 

 

הטלוויזיה החברתית

 

 

 

כרוניקה של רדיפה פוליטית: נאבקים בדיכוי בסילוואן 

הסרבן אג'ואד זידאן, בן 18 בן הקהילה הדרוזית מבית ג'אן, נידון ב-14/12 לעשרים ימי מחבוש על סירובו להתגייס. זוהי תקופת הכליאה השנייה שלו (לפני כן הוא נידון לעשרה ימי מחבוש ב-30/11, עונש שקוצר בפועל בכמה ימים בגלל פינוי כלא 6 בזמן השריפה בכרמל). הוא מוחזק כעת בכלא 4.

 

בידיעה שפורסמה בעיתון "אל איתיחאד" צוטט אג'ואן כאומר: "הבדידות של תא הכלא טובה אלף מונים מלעמוד מול בני עמי ולכוון לעברם רובה או להטיל עליהם עוצר". נוסף על כך, אג'ואד מנמק את סירובו להתגייס גם בסירוב לשאת נשק ולהיות חלק מארגון צבאי באופן כללי.

 

אג'ואד צפוי להשתחרר מהכלא ב-30/12, וסביר שייכלא שוב לאחר מכן. המידע המלא על כליאתו של אג'ואד (והאישור לפרסם את עדכון הכלואים) הגיעו אלינו רק לאחרונה, ובשלב הנוכחי כבר אין טעם לשלוח מכתבים לכתובתו של אג'ואד בכלא (הוא ישתחרר לפני שהמכתבים יגיעו אליו). אולם, כתמיד, ניתן לשלוח אליו מכתבי תמיכה באימייל, לכתובת: messages2prison@newprofile.org (תשובות להודעה זו באמצעות כפתור "השב לכולם" יגיעו גם הן לאותה הכתובת), והמכתבים יועברו במהלך ביקור או זמן קצר לאחר שחרורו.

 

מה אפשר לעשות?

ראשית, אנא הפיצו הודעה זו ואת המידע הכלול בה בתפוצה רחבה ככל האפשר, לא רק באמצעות דואר אלקטרוני, אלא גם דרך אתרי אינטרנט, רשתות חברתיות, בתקשורת הקונבנציונלית, מפה לאוזן וכיו"ב. להלן עוד כמה סוגים של פעולות מומלצות.

1. אנא שלחו מכתבי תמיכה לאג'ואד לכתובת: messages2prison@newprofile.org.

 

2. מכתבים לרשויות

מומלץ מאוד לשלוח מכתבי מחאה, רצוי בפקס, אל הגורמים הבאים:

מר אהוד ברק, שר הביטחון

משרד הביטחון

הקריה

תל-אביב 64743.

טל': 6975540 (03) או 6975423 (03)

פקס: 6976711 (03)

דוא"ל sar@mod.gov.il או pniot@mod.gov.il

 

רצוי לשלוח העתקים למפקד הכלא, לכתובת:

• מפקד כלא 4 
• בס"כ 394 
• ד"צ 02507 
• צה"ל 
• פקס: 9575276 (03)

 

עוד כתובת שימושית למשלוח פניות היא הפרקליט הצבאי הראשי:

אביחי מנדלבליט

הפרקליט הצבאי הראשי

מִפְקדת הפרקליטות הצבאית הראשית

ד"צ 9605

צה"ל

פקס: 5694526 (03)

 

חשוב במיוחד לשלוח מכתבי מחאה למפקד מיט"ב, כיוון שבידיו תימצא בסופו של דבר ההחלטה כמה פעמים נוספות ישבו הסרבנים\ות בכלא לפני שישוחררו סופית. אותו קצין אחראי גם להפעלתה של "וועדת המצפון":

גדי אגמון

מפקד מיט"ב

תל-השומר

ד"צ 02718

צה"ל

פקס: 7376052 (03)

 

להלן מכתב לדוגמה, שניתן להשתמש בו, או בטקסט שונה, במשלוח המכתבים. מומלץ בהחלט להכניס בנוסח שינויים לפי ראות עיניכם:

• א.ג.נ.,
•  
• נודע לי כי אג'ואד זידאן מבית ג'אן, סרבן מצפון לשירות צבאי, נשפט בשנית על סירובו להתגייס, ומוחזק בכלא 4 שבצריפין.
•  
• כליאתם של סרבני מצפון דוגמת אג'ואד זידאן מהווה הפרה ברורה של החוק הבינלאומי ושל זכויות אדם בסיסיות. הדבר ברור במיוחד לאור העובדה שאג'ואד זידאן כבר נשפט על אותו מעשה עצמו - סירובו להתגייס - בעבר.
•  
• על-כן אני פונה אליך בדרישה לשחרר את אג'ואד זידאן לאלתר, ולהימנע מכליאתו בעתיד. כמו כן, אני פונה אליך בדרישה שתפעל למניעת הישנותם של מקרים דומים. על המערכת שבראשה אתה עומד לנהוג להבא כבוד בסיסי בסרבניות וסרבני מצפון, ובכל באי עולם.
•  
• בברכה,

 

 

3. מכתבים לכלי תקשורת

כתיבה של מכתבים ומאמרי דעה בעיתונות והבעת דעה בעניין בתכניות מאזינים ברדיו יכולים לסייע למאמצינו להביא את עניינם של הכלואים לידיעת הציבור בארץ ולהפעיל לחץ, בעקיפין, אך ביעילות רבה, על רשויות הצבא להפסיק את כליאתם.

נמשיך לעדכן על התפתחויות נוספות.





תודה,

• סרגיי סנדלר – פרופיל חדש.
•