מי כאן הבוגדת?

הכנסת עשתה השבוע צעד נוסף במדרון החלקלק לעבר חיסול שיירי הדמוקרטיה האתנית בגבולות הקו הירוק שעדיין נותרו לפליטה. לראשונה בתולדותיה הענישה הכנסת את אחת מחברותיה, בגין מילוי תפקידה  החוקי, ושללה ממנה זכויות רק מפני שהשקפת עולמה לא עולה בקנה אחד עם הימין הישראלי.

 

ח"כ חנין זועבי מסיעת בל"ד נענשה על השתתפותה במשט הטורקי שהיה בדרכו להעביר מטען הומניטרי לעזה.

היא השתתפה במשט מאותה סיבה שאני השתתפתי במשט אחר לעזה (שכן שבר את המצור) – התנגדות לסגר ולמצור שמשלת ישראל באמצעות צבאה הטילו על מיליון וחצי תושבי עזה. היא סברה וסוברת, בדיוק כמוני ועוד כמה אנשים טובים, שהענישה הקולקטיבית הזאת, שהפכה את עזה לגטו ולכלא הגדול בעולם,  אינה צודקת ולדעתנו גם אינה חוקית.

 

השתתפותה של ח"כ זועבי במשט הייתה חוקית לחלוטין. אף על פי כן החליטו לשלול ממנה זכויות, שהן חלק מחסינות חברי הכנסת כמו הזכות לדרכון דיפלומטי והזכות למימון הגנה משפטית. היא תוכל לחיות גם בלי הזכויות  האלה, אבל נקבע כאן תקדים,  שכמו חלק ניכר מהפגיעות בחרויות יסוד בישראל הגזענית, זה מתחיל בערבים, והמשכו עלול להטביע את כולנו.

 

האירוניה בכל הפרשה, שהיא החלה מתלונה שהגיש ח"כ המתנחל מיכאל בן ארי, פושע מלחמה על פי אמנות ז'נווה ורומא,  מסיעת המתנחלים "האיחוד הלאומי".  בן ארי נמנה עם תנועת "כך" של הרב כהנא, שהוצאה מחוץ לחוק.  אפילו בית המשפט העליון, הלוקה בלא מעט הכרעות גזעניות, לא יכול היה להחריש לנוכח האידיאולוגיה שלה ושל מנהיגה, וראה בה סימני היכר הדומים  לאידיאולוגיה הנאצית. 

 

ח"כ בן ארי מצהיר גם כיום שהוא רואה עצמו כתלמידו וממשיך דרכו של הרב כהנא.  אם כן, מלך הגזענים  בכנסת הישראלית הגיש תלונה נגד ח"כ חנין זועבי והצליח לגרור את הכנסת לסנקציות נגדה.

 

בדיון שהתנהל בכנסת בסוגיית השתתפותה של חנין זועבי במשט, התבלטו שתי דוברות באלימותן ובקיצוניותן. ח"כ מירי רגב מהליכוד, בעבר דוברת הצבא, גירשה בהבל פיה את זועבי לעזה וקראה לה "בוגדת", וח"כ אנסטסיה מיכאלי, מ"ישראל ביתנו" , סיעתו של שר החוץ אביגדור ליברמן, הגיעה עד כדי אלימות פיסית. היא הייתה בדרכה להכות את ח"כ זועבי ורק הסדרנים חסמו את דרכה.  זהו אחד הסיפורים העצובים של ישראל, שהפכה לביתם של לאומנים וגזענים. שר הפנים אלי ישי מסיעת ש"ס החרדית, גזען עם קבלות,  הודיע כי יש לשלול את אזרחותה.

 

בגידה היא לא רק מונח משפטי, אלא גם ערכי. וילי ברנדט, קנצלר גרמניה לשעבר, ומי שבמלחמת העולם השנייה הצטרף למחתרת הנורבגית, היה בוגד בגרמניה הנאצית. האם ח"כ חנין זועבי בוגדת? אני מאד מקווה שהיא אכן בוגדת במשמעות של וילי ברנדט,  בוגדת בישראל הגזענית והקולוניאלית, כפי שאני בוגד בה, וכך גם כל מי שנאבק למען ישראל דמוקרטית ושוחרת זכויות אדם לכל.

בינתיים, כל עוד מותר, אני קובע כי כל מי שהצביע בעד שלילת זכויותיה של ח"כ חנין זועבי בגד בערכי הדמוקרטיה כפי שבאו לידי ביטוי בהצהרה העולמית בדבר זכויות אדם, והלך שבי אחר הגזענות.

 

האגף הימני בכנסת עובד באחרונה שעות נוספות בניסיון לקצר את תקופת המעבר לעבר משטר עריץ הסוכר פיות. לא עובר יום בלי איזו הצעת חוק חדשה. פעם זה שלילת גימלה מח"כ לשעבר עזמי בשארה, פעם זה איסור קבלת תרומות מממשלות בחו"ל המגיעות בעיקר לארגוני זכויות אדם, פעם זה שינוי בחוק ההתאזרחות שנועד לחייב ערבים להישבע לנאמנות למדינה "יהודית ודמוקרטית" (חיה שנכחדה), פעם זה איסור על אזרחי ישראל הפלסטינים לשאת בני זוג מהשטחים הכבושים ולחיות עימם בישראל, פעם זה איסור על ישראלים לחתום על עצומות להחרמת ישראל ותוצרתה בגין הכיבוש (כולל  תוצרת ההתנחלויות), והטלת קנס כספי על החותמים,  וכך הלאה, ככל שהראש הימני  מייצר.

 

 חקיקה זו נעשית תחת הכותרת "דמוקרטיה מתגוננת", עוד דוגמה ללשון מכובסת בנוסח "הדמוקרטיה העממית" הזכורה מהעידן הסובייטי. למען ניקיון הלשון חשוב להעיר כי לא מדובר כאן בדמוקרטיה מתגוננת אלא בדיקטטורה בועטת ותוקפת.

 

אם הדברים יימשכו בקצב הזה לא ירחק היום וחזונו המצמרר של ח"כ ד"ר אחמד טיבי יקרום עור וגידים: עד 2022 יחוקקו בישראל חוקים שיאסרו על ערבים ללכת  במדרכה  אחת עם יהודים, יחייבו אותם לשבת בספסלים מיוחדים באוטובוסים, ייאסר עליהם לגור באותו בית עם יהודים. האפרטהייד בשטחים הכבושים יכבוש את ישראל כולה.

 

אינני מסכים בכל עם בל"ד, ולכן לא הצבעתי עבורה בבחירות.  אולם אם בבחירות הבאות בל"ד תתמודד  וחנין זועבי תוצב במקום ריאלי (לפחות שני) אצביע בעד "הבוגדת" בבחינת "בוגד לבוגדת יביע אומר".

----------------------------------------------------------

אוי אובמה

 

יונית לוי, מגישת החדשות של ערוץ 2, הערוץ הנצפה ביותר בישראל, זקפה לזכותה הישג עיתונאי נאה  כשקיבלה ראיון בלעדי עם הנשיא אובמה שנמשך 20 דקות. אובמה המשיך בראיון את מדיניות הליטופים כלפי ישראל כפי שבאה לידי ביטוי בביקורו האחרון של ראש הממשלה בנימין נתניהו בבית הלבן. הנשיא אובמה התגלה בראיון יותר ציוני מבן גוריון והרצל גם יחד.

 

יונית לוי לא שאלה שאלות מאתגרות אלא הרימה שאלות להנחתה שאפשרו לאובמה להופיע ככלב נחייה שבוית ולא רוטוויילר נושך.  אובמה גילה הבנה ל"מצבה המיוחד" של ישראל שנמצאת בעימות עם סביבה עוינת, הוא הדגיש כי הוא ידיד ישראל מאז ימים ימימה, הוא הפליא במחמאות לנתניהו כמדינאי "חכם ושוחר שלום", הוא הדגיש כי ממשלו סייע ביטחונית לישראל יותר מכל ממשל לפניו, הוא אפילו גילה הבנה לגזענות הישראלית כאשר העיר כי הוא מבין שהחשד כלפיו נובע משמו האמצעי, חוסיין, ללמדך שזה לגיטימי לגלות יחס מסתייג מכל חוסיין עד שלא יוכיח ההיפך. בקיצור מעמד קלאסי בו הזנב מכשכש בכלב, או לחילופין  האימפריה הישראלית לימדה את אובמה לקח. המתנחלים והכהניסטים שהספיקו לנאץ את אובמה בכינויי גנאי גזעניים ("כושון" וכאלה) צריכים עתה לבלוע את רוקם.

 

השמאל הישראלי, שתלה באובמה תקוות רבות, עומד עתה מבויש. יש המנסים להתנחם בכך שמדובר בטקטיקה בלבד שנועדה לרכך את ישראל לקראת הבחירות לקונגרס בנובמבר בגלל משקלו של הקול היהודי (בהנחה מוטעית כאילו כל היהודים תומכים במדיניות ישראל).  אל חשש הם מוסיפים, הלחץ הכבד על ישראל לקראת הויתורים הגדולים בוא יבוא. חיכינו 43 שנים, נחכה עוד קצת.

---------------------------------------------------------------

ללמוד מהנאצים

הדסה בן עתו היא שופטת מחוזית בדימוס ומכהנת כנשיאת הארגון הבינלאומי של עורכי דין ומשפטנים יהודים.  בכנס שהתקיים זה מקרוב בלונדון עם עורכי דין יהודים שעסק בשיפור ההסברה הישראלית, הופיעה הדסה בן עתו ובדבריה אמרה שעל ישראל לאמץ את הטקטיקה של הנאצים בכל הקשור לשימוש הנחוש שעשו בפרוטוקולים של זקני ציון בבתי המשפט. (אתר YNETבאנגלית מיום 7 במאי 2010).

זו לא הפעם הראשונה שאישי ציבור בישראל מבקשים ללמוד מהפרקטיקה הנאצית. קצין בכיר בצבא הכיבוש הישראלי הצהיר בשעתו כי הצבא הישראלי צריך ללמוד את דיכוי מרד גטו ורשה בידי הצבא הנאצי, כדי ליישם לקחים בדיכוי הפלסטינים בשטחים הכבושים.

החלוקה בישראל כיום ברורה. יש כאלה שלומדים מהנאצים, והם נמנים עם הממסד השלטוני.  ויש כאלה הלומדים מהמתנגדים לנאצים, והם נמנים עם  שוחרי זכויות האדם.

--------------------------------------------------------------

במקום לחסל את העוני, מחסלים את העניים

טעות לומר שאין לישראל הצלחות בינלאומיות. למשל בנושא הפער בין עשירים לעניים,ישראל מככבת בצמרת העולמית. בישראל כמיליון ילדים החיים מתחת לקו העוני. שכר המינימום בישראל הוא כיום כ-3800 ש"ח. זהו שכר שאינו מאפשר למשפחה קיום הוגן. ממשלת ישראל, ובעקבותיה הכנסת, דחו לאחרונה הצעת חוק להעלאת שכר המינימום בכמה מאות שקלים, שאילו התקבלה, הייתה  מעלה מספר ניכר של משפחות מעל קו העוני.

משרד האוצר ובנק ישראל הפחידו את הציבור בתחזיות אימים באם יעלה שכר המינימום.  המשק  יתמוטט. כך עשו גם לפני מספר שנים כאשר שכר המינימום הועלה לרמתו הנוכחית. דבר מכל זה לא התרחש. בעקבות ההעלאה האחרונה חל דווקא שיפור במצב התעסוקה ובפעילות הכלכלית.

ישראל היא מדינה הנשלטת למעשה על ידי עשר משפחות הון. מנהלי חברות ציבוריות מרוויחים בישראל סכומים שלא מקובלים במדינות עשירות בהרבה. מיליון שקלים לחודש הוא לא דבר יוצא דופן בקרב אליטת ההון הישראלית. ניסיון שנעשה לאחרונה על ידי מספר חברי כנסת  בעלי מחויבות חברתית כלשהי, לקבוע שכר מקסימום למנהלי חברות ציבוריות, לפיו מנכ"ל חברה ציבורית לא יוכל להרוויח יותר מפי 50 מהשכר הנמוך ביותר באותה חברה, לא התקבל. ועדת שרים בראשות שר המשפטים שדנה בנושא ממזמזת את הדיון וממאנת להחליט. לא מפתיע, שהרי שר המשפטים הישראלי, פרופסור יעקב נאמן, נמנה עם אליטת ההון, שותף במשרד עו"ד המייצג את אצולת הממון הישראלית, ורווחיו מרקיעים למיליונים מדי חודש.

ישראל הפכה לחברה לא סולידרית שדורסת את העניים ומאמצת את העשירים. הכיבוש גידל דור מתעשרים חסר עכבות מוסריות, יצואני נשק המוכנים למכור לכל זב ומצורע, וחשבונם הולך ותופח.

העוני בישראל הוא לא עוני ברמת עולם שלישי. ילדים רבים בישראל לא מקבלים תזונה נאותה, חיים בתנאי דלות, אולם לא רואים כאן ילדים רעבים עם בטן נפוחה כמו באזורים מוכי רעב באפריקה. העוני בישראל הוא יחסי לרמת החיים בישראל. עובדה זו מאפשרת להטות את אי שביעות הרצון וההתמרמרות לעבר האויב החיצוני. "רע לכם בגלל בעיות הביטחון שהערבים  כופים עלינו" אומרת להם הממשלה,  וחלק ניכר מהעניים היהודים קונים את הסחורה השקרית, ועל כן נוצר כאן מצב שמרבית העניים מצביאים לימין העושק אותם, כי "הוא יודע איך לטפל בערבים".

20 אחוזים מאזרחי ישראל הם פלסטינים, בשפה הסטטיסטית הרשמית החלוקה היא בין יהודים למוסלמים, נוצרים ודרוזים כלומר חלוקה דתית במטרה לעמעם את השיוך הלאומי. אחוז העוני בקרב המוסלמים, המהווים את רוב אזרחי ישראל הפלסטינים, הוא גבוה בהרבה מאשר אצל היהודים.  העוני שם לא מעניין במיוחד את הממשלה ולא מרגש את מרבית היהודים, שהרי הם נחשבים ,"לאויב מבפנים". אם זה תלוי ברוב היהודי, אז "שהערבים ימותו" (אמירה עממית).  הגזענות מכה גם כאן.

כך מצליחה הממשלה לבנות חיץ בין העוני הערבי לעוני היהודי ולמנוע מאבק משותף נגד שלטון ההון ובעד חלוקה צודקת יותר של ההכנסה הלאומית.

----------------------------------------------------------------

אי אפשר להשוות

הפרשן הידוע של העיתון רב ההשפעה "הניו יורק טיימס", תום פרידמן, עיתונאי יהודי המסווג בדרך כלל כידיד ישראל, השווה  במאמר שכתב לפני זמן מה בין פעולות ישראל במלחמת לבנון השנייה ומלחמת עזה,  לבין פעולות הצבא הסורי באל חמה (טבח אל חמה ב-1980).

דורי גולד, ממקורביו של נתניהו ובעבר שגריר ישראל באו"ם, פרסם מאמר  ב"ידיעות אחרונות" ובו התקומם על ההשוואה. "אי אפשר להשוות" הוא טיעון שחוזר על עצמו שוב ושוב כאשר עורכים השוואות בין ישראל למשטרי דיכוי אחרים. אפשר גם אפשר, צודק פרידמן, שהרי פה ושם מדובר בטבח אזרחים.

יונתן שפירא, טייס חיל האוויר שסירב  לקחת חלק  בהפצצות על עזה,  ביקר בפולין והיה שותף לפעולת מחאה ישראלית פולנית בה רוסס על חומת גטו ורשה "ישוחררו כל הגטאות" ו"תשוחרר עזה". מיד קמה מהומה בישראל "איך אפשר להשוות". בוודאי שאפשר, שהרי  יש קווי דמיון בין כל הגטאות, בוודאי כאשר מדינה המתיימרת לייצג את קורבנות גטו ורשה מקימה למעשה את הגטו הגדול בעולם.

 

 כאשר משווים בין האפרטהייד בשטחים הכבושים לבין זה שהיה נהוג בדרום אפריקה תחת שלטון המיעוט הלבן, חוזר התוכי הישראלי על המנטרה "אי אשר להשוות", אבל דווקא קורבנות האפרטהייד בדרום אפריקה כאשר ביקרו בישראל ובשטחים הכבושים חשבו שאפשר גם אפשר להשוות. שהרי בשני המקומות מדובר בחקיקה מפלה בין תושבי אותו אזור: זכויות יתר לעם האדונים, שם הלבנים וכאן המתנחלים היהודים, ושלילת זכויות יסוד, שם מהרוב השחור וכאן מהרוב הפלסטיני.

כאשר משווים בין מחנות המעצר ההמוניים בהם ישראל עוצרת אלפי פלסטינים חפים מפשע לבין מחנות המעצר שהבריטים הקימו בקפריסין ליהודים שניסו להגר לפלשתינה, מיד עולה הצווחה "אי אפשר להשוות". למה אי אפשר? שהרי פה ושם כלאו חפים מפשע שכל מבוקשם עצמאות לאומית.

כאשר משווים את מרתפי העינויים של השב"כ בהם עונו ומענים אלפי פלסטינים בשיטות  אכזריות, למרתפי העינויים במשטרו של פרנקו בספרד, או משטרי הגנרלים בארגנטינה וצ'ילי, עולה הזעקה "אי אפשר להשוות". למה אי אפשר? האם עינוי יהודי יותר סימפטי מעינוי פשיסטי בספרד? בשני המקומות קורבנות העינויים הם אסירים פוליטיים המבקשים להשתחרר משלטון דיכוי.

------------------------------------------------------------------