http://indymedia.org.il
טרור המתנחלים בחברוןTuesday 04 Mar 2003
author: דרור אטקס, רכז צוות מעקב התנחלויות של שלום עכ
summary
מר ארנון, כמי שלקח על עצמו לדברר ציבור שמטפח בתוכו אנשים הכותבים על קירות שכניהם הערבים סיסמאות כגון: "ערבים למשרפות" ו "ערבים=תת גזע", הדבר האחרון שאנו מצפים ממך הוא להטיף כדבריך: "למען ערכים אנושיים ותרבותיים אוניברסלים".
טרור המתנחלים בחברון
"האם הבתים בחברון חשובים יותר מחיי אדם?" שואל נועם ארנון, הדובר של היישוב
היהודי בחברון במכתב למערכת "הארץ" מיום 17.2.03. הוא מגיב למודעה של אגודת
"במקום" הקובלת נגד הניסיון להרוס בתים עתיקים בחברון. הוא טוען שמי שלא נזעק
למחות על חורבן הרובע היהודי העתיק בחברון אין לו זכות להתנגד לפגיעה במורשת
התרבות בעיר עתיקה שם. ובכלל כל האשם ביצירת המצב הנוכחי הוא בהסכמי אוסלו
והטרור שהם הביאו המחייב הריסת בתים ערביים עתיקים כדי להבטיח את בטחון
היהודים בחברון.
דרור אטקס (רכז צוות מעקב התנחלויות של "שלום עכשיו") עונה במכתב שלא פורסם על
ידי "הארץ".
חוש הומור מדולדל, חוסר אוריינטציה כרונולוגית וחוצפה צרופה חברו להן למכתבו
של נעם ארנון "דובר היישוב היהודי בחברון". ארנון מוחה כי אנשי אגודת "במקום"
לא יצאו חוצץ כנגד ההרס הברברי של רכוש הקהילה היהודית בחברון. מר ארנון מן
הסתם לא לקח בחשבון את העובדה הפשוטה והיא כי אגודת "במקום" נוסדה מספר עשורים
לאחר מאורעות תרפ"ט הרצחניים, שבעקבותיהם התרוקנה חברון מרוב תושביה היהודיים.
לפיכך, אני מניח כי אנשי אגודת "במקום" רואים עצמם פטורים מלמחות לא רק על
העוול הנורא שנעשה ליהודי חברון, אלא גם על אלפי עוולות אחרים שמקומם הוא
בהיסטוריה. להבדיל, האיום הנוכחי להרוס 11 בתים אשר חלקם הנם שרידים של חברון
מימי הביניים, שלא נועד אלא לחבר את ההתנחלות היהודית בחברון עם קרית ארבע,
תלוי עדיין ועומד. ולפי כך חובתם להתריע כנגדו.
בחלקו השני של מכתבו נפנה ארנון להזכיר לנו את "תור הזהב" של יחסי המתנחלים
וערביי העיר חברון, שהתרסק לו רק בשל הסכם אוסלו "שהעביר את רוב העיר לשליטת
כנופיות מחבלים". יושבות להן כמה עשרות משפחות ועמן עוד כמה מאות תלמידי
ישיבה, בלבו של כרך פלסטיני, מקום מושבם של למעלה ממאה וחמישים אלף איש, נהנים
מחוק פרטי ומהגנתם של כ- 2000 חיילים ושוטרים ומתרפקים על ימים עברו בטרם
התרגשו עליו וחבריו "צרות אוסלו". אכן ימים נפלאים היו אלו: ימים שבהם הרב
לוינגר, אבי הקנאות הלאומנית החברונית, יכול היה להרוג ילדה פלסטינית במאפיית
הוריה ולעמוד מעל לכל עונש. ימים שבהם "בחורים מצוינים" יכלו להיכנס למכללה
האיסלאמית בלב העיר, לטבוח בתלמידיה ולצאת לחופשי לאחר "שמאסר העולם" שלהם הפך
ל- 7 שנות ישיבה בכלא נערים. ימים טובים שבהם "הגבר" ברוך שזכה לקבורה בפרק
המונומנטאלי על שם "הקדוש מאיר כהנא" (ביציאה המזרחית מקריית ארבע - חובה
לבקר), יכל להיכנס ולטבוח עם נשקו הצה"לי ב- 29 מתפללים מוסלמים. וזו היא אך
רשימה חלקית ביותר.
מר ארנון, כמי שלקח על עצמו לדברר ציבור שמטפח בתוכו אנשים הכותבים על קירות
שכניהם הערבים סיסמאות כגון: "ערבים למשרפות" ו "ערבים=תת גזע", הדבר האחרון
שאנו מצפים ממך הוא להטיף כדבריך: "למען ערכים אנושיים ותרבותיים אוניברסלים".