http://indymedia.org.il
הבהרת מושגים ודרךSunday 02 Feb 2003
author: ברית הפועלים הסוציאליסטית
פעמים רבות אני שוכח שעולם המושגים שכה ברור לי אינו ברור לאנשים רבים הפועלים בשמאל, ועל כן כל פעם שאני מגלה שמושג בו אני משתמש אינו ברור דיו אשתדל להסבירו בלשון רווחת ולא בז'רגון מרקסיסטי.
הפעם ברצוני להתייחס למושג סטליניזם. למושג זה יש כיום קונוטציות הקשורות באנטי דמוקרטיות , בדיכוי הפרט, ברצח המונים. למרות שקונוטציות אלו נכונות אין הן מגדירות את המהות של התופעה ולכן יש כאן טשטוש בין פשיזם לבין סטליניזם שהרי באותה "הגדרה" ניתן לכלול את שתי התופעות.
מאחר וכלי מחשבתי אינו ההגיון האריסטוטלי בלבד אלא הדיאלקטיקה המטריאליסטית הכוללת את ההגיון הפורמלי אך אינה מוגבלת לו, אני מעדיף לתאר ולהצביע על חוקיות של תופעה על קשריה השונים מאשר לתת לה הגדרה פורמלית.
ובכן:
הסטליניזם קשור כמובן לסטלין זה שעלה לשלטון ברוסיה הסובייטית לאחר מותו של לנין( ויש הטוענים שהיה לו גם יד במותו ללא עת של לנין) כאשר הוא עושה רוויזיה מהותית של התיאוריה והפרקטיקה המהפכנית של הבולשביזם.
הבולשביזם קם כזרם מהפכני אינטרנציונליסטי כנגד הרפורמיזם המנשביקי מה שכיום קוראים סוציאל דמוקרטיה, דהינו מפלגות רפורמיסטיות וככל רפורמיזם קונטרה מהפכניות מחד, וכנגד האולטרה שמאלנים שבידדו עצמם מההמונים מאידך. אופיין הקונטר מהפכני של הסוציאל דמוקרטיה התגלה במלוא כעורו כבר במלחמת העולם הראשונה, מלחמה אימפריאליסטית שטבחה מיליוני פועלים למען רווחי בעלי ההון, כאשר מפלגו אלו שניזונו מהפרורים שזרק להם האימפריאליזם עבדו בכל מדינה לטובת הבורגנות "שלה". הן המשיכו תפקיד זה כאשר נעמדו בכל מקום ופעלו לחיסולו של הגל המהפכני שפרץ בעקבות זוועות המלחמה. הבולשביזם שעמד בגבורה כנגד הגל העכור הגיע לשלטון במהפכה הרוסית לאחר שהצליח להתגבר על ממשלת שיתוף הפעולה המעמדי בין הרפורמסטים לבורגנות ואף חלק מהאצולה , ממשלה שבראשה עמד א. קרנסקי.( ממשלת חזית עממית שכמותה קמה היום בברזיל ובעבר בצ'ילה של אינדה ובספרד ובצרפת לפני מלחמת העולם השניה) לאחר המהפכה הפך הבולשביזם לזרם מהפכני עולמי והוקם האינטרנציונל השלישי הקומוניסטי, אשר תפקידו היה להעמיד את המהפכה העולמית מעל כל אינטרס מקומי.
אודות לעבודתם הקונטר מהפכנית של הסוציאל דמוקרטיה וחוסר הניסיון של המפלגות המהפכניות החדשות שרובן באו מהסוציאל דמוקרטיה, נבלם הגל המהפכני העולמי ועם בלימתו לאחר מלחמת האזרחים שעשתה שמות באמצעי הייצור ברוסיה הסובייטית ומה שגרוע עוד יותר חיסלה את האוונגרד הפרולטרי שהיה הראשון בשדות הקרב, עלה זרם בירוקרטי שמרני של אנשים שחלקם הגדול התנגד למהפכה ובראשם סטלין לשלטון. היה זה הביטוי של מהפכת הנגד הפוליטית, אף כי עדיין לא החברתית. באופו דומה עלה נפוליון בצרפת כביטוי למהפכת נגד פוליטית אך למרות הרסטורציה של הקיסרות, צרפת נותרה קפיטליסטית ולא חזרה לפיאודליזם. אם עד דצמבר 1924 התיאוריה הבולשביקית הייתה שלא ניתן לבנות סוציאליזם אלא במהפכה עולמית, ולנין הסביר כי "או שהבורגנות העולמית תנגן לנו את מרש ההשכבה או שאנו ננגן לה מרש זה", הסטליניזם שינה זאת לטענה שניתן לבנות סוציאליזם ברוסיה הסובייטית. הסטליניזם אכן תיעש את רוסיה אולם במחיר נוראי בחיי אדם ובשיטות נוראות של דיכוי פוליטי וקודם כל במחיר חיסולה של המפלגה הבולשביקית במשפטים הידועים בסוף שנות השלושים. ובסופו של דבר גם לאחר התיעוש, הפרודוקטיביות של הפועל הסובייטי נפלה בהרבה מזו שבקפיטליזם המפותח. הסטליניזם אשר חשש מהתערבות האימפריאליזם בדומה למה שכבר נעשה לאחר המהפכה, ניסה להגיע למודוס ווינדי עם האימפריאליזם כדי לשכנע אותו שהם זקוקים לסטליניזם. לשם כך הסטליניזם חיסל את המפלגות הקומוניסטיות כמפלגות מהפכניות על ידי הרחקה של כל מי שנחשד כמהפכן, וזה אפשר לו לפעול בכל מקום לבלימת המהפכה ולרתימת ההמונים לאימפריאליזם.
בסוף המלחמה הוא גם חיסל את האינטרנציונל באופן מוחלט. מבחינה תיאורטית הסטליניזם אימץ את התיאוריה הקונטר מהפכנית של המנשביקים של מהפכה בשני שלבים. קודם כל המהפכה הלאומית דמוקרטית ואחר כך בשלב היסטורי שונה מהפכה סוציאליסטית. גישה זו אפשרה להם לעשות שיתוף פעולה עם חלק מהבורגנות "הלאומית " המתקדמת", שבלמה את המאבק המהפכני בדיוק כפי שממשלת קרנסקי עשתה. בכל מקום ש"החזית העממית" נוסתה היא לא רק גרמה לבלימת המאבקים אלא לרצח של פעילי שמאל רבים כולל של חברי המפלגות הקומוניסטיות לאחר שהבורגנות חזרה לשלטון לאחר שהחזית העממית מילא את תפקידה וגרמה לדמורליזציה של ההמונים.
במלחמת העולם השניה הוא מילא תפקיד דומה למה שהסוציאל דמוקרטיה מילאה במלחמת העולם הראשונה . לאחר שסטלין עשה חוזה אי התקפה עם היטלר אותו היא הציג כאדם הכפוף לסטלין, הסטלניזם עשה קפיצה לצד השני לאחר שהיטלר תקף את ברה"מ ב41 והסטלניזם גייס את ההמונים תוך שבירת שביבתות להגנה על האימפריאליזם של המחנה השני "הדמוקרטי" והמלחמה הוצגה לא כמלחמה אימפריאלסיטית אל כמלחמה בין הדמוקרטיה לבין הפשיזם שביטא לכאורה את הריאקציה הפיאודלית.( ראו את ויכוחו של אור מבנק"י ביחס לאופי המשור של צאדם חוסין כדי להבין זאת)
לא מקרה הוא שהסיסמאות שהוא העלה במלחמה היו סיסמאות לאומניות רוסיות משום שהסטליניזם ככל רפורמיזם הוא לאומני בהשקפתו.
לאחר המלחמה הוא פעל לייצובה של השיטה האימפריאליסטית העולמית במקום להשליכה ועל רקע זה יש להבין את התמיכה של הסטליניזם בציונות וביצירת הנכבה ב48. תפקיד דומה מילה הסטלניזם באותה ביוון, צרפת ואיטליה( זוכרים את 1900?) דהינו תפקיד של בלימת המהפכות. הוא גם מילא תפקיד זה בגל המהפכני של סוף שנות השישים. הוא גרם להשנאת הרעיון הסוציאליסטי בכל מקום לא רק במזרח אירופה אלא גם במזרח התיכון משום התייצבותו לצד האימפריאליזם כנגד ההמונים. זה קרה לא רק ב48 אלא אף קודם לכן כאשר הסטליניזם תמך בממשלת החזית העממית של בלום שהייתה ממשלה אימפריאליסטית ששלטה על סוריה ולבנון.
בסופו של דבר המדינה הסובייטית קרסה משום שהשליטה של הבירוקרטיה חנקה את הכלכלה הסובייטית שכן ללא דמוקרטיה פרולטרית אין אפשרות שהכלכלה המולאמת תעבוד כהלכה ומשום שללא כלכלה חברותית עולמית הקפיטליזם יותר חזק הפרודקטיביות של הפועלים בקפיטליזם יותר גבוהה וגם רמת החיים והם הפעילו לחצים כלכלים אדירים על הכלכלה הסובייטית שכבר בסוף שנות השישים החלה לעבור סטגנציה.
המפלגה הקומוניסטית הישראלית ( מדוע לא בישראל? כדאי לשאול אם זה לא ביטוי ללאומנות ציונית)תמכה בכל התיאוריות והפשעים של הסטליניזם לא רק ב48 אלא בכל מקום בעולם. לאחר קריסתה של ברה"מ המפלגה הקומוניסטית לא התנערה מכל אלו אלא פשוט נותרה מפלגה שנותקה מהאמא הבירוקרטית שהניקה אותה שלה ששבקה חיים לאחר שחיסלה לחלוטין את מהפכת אוקטובר.
היא תמכה על כל אגפייה בהסכם אוסלו דהיינו בהכנעת המאבק הפלסטיני תוך יצירת אשליות שבכך יהיה שלום, ובכך פעלה לטובת האימפריאליזם והציונות והוקיעה את כל מי שביקר את פשעי ערפאת.
היא במשבר סופני שכן אין לסטליניזם יותר מקום במציאות והלחץ עליה הוא לחסל עצמה לתוך הציונות ולתוך הלאומנות הערבית.
על כן כאשר אנשים אומרים אבל ברקה או תמר הם "קומוניסטים", אין זה נכון. הם לא התנערו מכל העבר של המפלגה הסטלניסטית. התיאוריות והפרקטיקות שלהן אינן אינטרנציונליסטיות אלא האחד רואה את העולם בעיניים לאומניות ערביות , והשניה בעזרת משקפיים לאומניות יהודיות קרי ציוניות. אין לאומניות אלו זהות משום שהערבית מבטאת את המדוכאים ויש בה אלמנט ברור דמוקרטי. אולם שתיהן אינן אינטרנציונליסטיות.
לעומת זאת האינטרס של חברי השורה הוא לפעול במפלגה מהפכנית אינטרנציונליסטית לא באופן מופשט שכן כפי שכבר העירו יש כאן דיכוי לאומי והיהודים מדכאים את הערבים. לא ניתן לשנות זאת על ידי תמיכה בציונות ובאימפריאליזם כ"שלב ראשון" הפרוגרמה של חד"ש של שתי מדינות האחת ציונית על 80% מהשטח והשניה בורגנית על ותלויה על 20% מהשטח היא פרוגרמה פרו ציונית ופרו אימפריאליסטית היא פרוגרמה מנשביקית. חברי השורה של חד"ש זקוקים לפרוגרמה מהפכנית של מהפכה המשלבת את התפקידים של שתי המהפכות הדמוקרטית והסוציאליסטית, הם זקוקים לפרוגרמה הקושרת את המאבק לרפורמות למאבק על השלטון הפרולטרי דרך פרוגרמת מעבר.
על כך המאבק כיום בתוך חד"ש חייב להיות מופנה כנגד החסלנות הציונית בראש וראשונה אולם גם כנגד החסלנות אל תוך הלאומנות הערבית שכן בכך אין פתרון.
נכון אמר יורם ש"הליגה לשחרור לאומי" , קודמתה של אבנא אל באלד ,התנגדה לחלוקה ודרשה מדינה חילונית ודמוקרטית אך מה שהוא שוכח שבסופו של יום הם נכנעו ללחץ הסטליניסטי וגם הם תמכו בחלוקה ואחראים לנכבה. הסיבה ש"הליגה" לא יכלה לעמוד בלחץ היא שהם קיבלו את הסכמה הריאקציונרית של מהפכה בשני שלבים, קודם השלב הדמוקרטי הלאומי ובאחרית הימים שיגיע המשיח המהפכה הסוציאליסטית ולכן לא ניתקו מהסטליניזם ולכן נכנעו ללחצים של סטלין. משמע הפרוגרמה של השמאל הפלסטיני אינה מסוגלת לעמוד בלחצים למרות הרצון הסובייקטיבי.
הפרוגרמה היחידה המסוגלת לעמוד בלחצים היא הפרוגרמה האינטרנציונליסטית המהפכנית. חזיתות השמאל הפלסטיניות מספקות לנו הוכחה לכך שכן למרות רצונן הן נגררו לתמיכה פוליטית בסולטה.
אנו זקוקים לפרוגרמה של מדינה חילונית דמוקרטית וסוציאליסטית ללא כל הפרדה בשלבים. לשם כך יש הכרח בניית מפלגה מהפכנית שתהיה עצמאית לא רק מהציונות אלא גם מהבורגנות הערבית. לא מחר ובעתיד הרחוק אלא כבר היום כאשר יש לנו רק את הגרעין של המפלגה המהפכנית.
הכוחות לכך נמצאים הן בתוך חד"ש והן בתוך אבנא אל באלד ובעוד ארגונים, אך לשם כך יש צורך בבהירות רעיונית ובפרקטיקה מהפכנית לא ריפורמיסטית ולא כיתתית. לא זאת הנכנעת לציונות אך גם לא לזו המסרבת לעמוד עצמאית מהבורגנות הפלסטינית והערבית בכלל. בחירות אלו הראו מדוע שתי גישות אלו אינן יכולות לאחד את המאבק של ההמונים אלא רק להפרידו ולפלגו.
יוסי שורץ
ברית הפועלים הסוציאליסטית.
.