קבוצה של כמה מאות פעילי ופעילות תעאיוש וחבריהם/ן הגיעה היום (יום שישי)
בצהריים לבית ג'אלה, בליווי ארבע משאיות עמוסות מים ומזון, בניסיון להקל ולו
במעט על התושבים הנצורים שם. הפעילים הגיעו בשיירת מכוניות למערב בית ג'אלה,
עם מקצת ממצרכי המזון, בעוד ארבעת המשאיות עברו דרך מחסום אחר. ככל הידוע
למארגני הפעילות, הגיעו ארבעתן ליעדי החלוקה - לסהר האדום, למחנות הפליטים
דהיישה ואל אעידה ולכפר אלחאדר.

השיירה הגיעה לבית ג'אלה לקראת השעה שתיים - אז הוסר העוצר למספר שעות לראשונה
מזה מספר ימים. אנשים מעטים בלבד נראו ברחובות - משפחה שממהרת לפנות קרוב
מבוגר לטיפול רפואי, כמה צעירים שיצאו למרפסת והשקיפו עלינו משם, שתי ילדות
שרצו בין הנוכחים תוך כדי צחקוקים מבוישים. מלבדם שקט. "רוב האנשים ינצלו את
הסרת העוצר לענייניהם", הודיע אחד המארגנים בתדריך המקדים, למקרה שניעלב
מהיעדר קבלת הפנים. במקום התושבים קיבלו את פנינו כמה עשרות חיילים, שוטרים
כחולים ומג"ב. במקום להתנגד לצבא, הבאנו אותו איתנו. אולי זה חלק מהפרדוקסליות
של עצם קיומה של קבוצת פעילי שלום ישראלים בזמן מלחמה.

מיד, בתרגולת הקבועה, נוצרו שורות העברה של שקי המזון, משטח סי לשטח איי,
מהמכוניות הפרטיות לטנדר, שנסע לחלק את האוכל בליווי מחיאות כפיים סוערות. מי
שרצה ללכת בעקבות הטנדר נחסם על-ידי החיילים. "אנחנו לא הפגנה פוליטית",
הודיעו בתדריך, "אנחנו קודם-כל שיירה הומניטרית. תימנעו מסיסמאות ומצעקות.
בשביל זה יהיה לכם את יום שבת".

ואכן, הפעולה עברה בשקט מופתי. ראש עיריית בית ג'אלה, ראג'י זיידאן, ומזכיר
הפת"ח המקומי, חסן עבד רבו, הודו לפעילים שבאו, ודיברו על המצב הנורא בעיר
בחודש האחרון, כתוצאה ממעשי צבא הכיבוש הישראלי: הרס בתים, עוצר, פגיעה בשדות,
בתשתיות החיים הבסיסיות ובמקורות התעסוקה והמזון בערים הפלסטיניות. "הימצאותכם
כאן נותנת תקווה שבתוך הדרך החשוכה בה אנו נמצאים ישנו שביל של אור", אמר עבד
רבו, "אנו מקווים לתנועה המונית בצד הישראלי שתקרא לממשלה להסיג את הכוחות
ולאפשר הקמת מדינה פלסטינית עצמאית". מחיאות כפיים. יורי פינס, ממארגני
ההפגנה, קרא לחיילים הישראליים, שעמדו סביב לנואמים, לחזור לבתיהם, ולהפסיק את
פעולות הכיבוש המונעות יום יום מאנשים עבודה, מונעות מחולים לקבל טיפול רפואי
ומאיכרים לעבד את אדמותיהם. "הכבישים העוקפים, שהפכו לכבישי אפרטהייד ליהודים
בלבד, ועוד ליהודים חובשי כיפות, מונעים מהפלסטינים את זכותם לנסוע על אדמתם",
כך פינס. הכביש שנסענו בו כדי להביא את המזון היה כמובן כביש המנהרות, המפורסם
שבכבישים העוקפים שנסלל מראש כדי לאפשר למתנחלים בגוש עציון להגיע לבתיהם מבלי
לעבור דרך ערים פלסטיניות. עוד פרדוקס ישראלי.

כמה מהאנשים בבתים נפנפו לשלום. אחד מתושבי בית ג'אלה עבר בין כולם וחילק
אלומות חומוס ירוק. כמה מהפעילים לא הצליחו להימנע מלנסות לשכנע את החיילים
להבין איפה הם נמצאים, ואילו מטרות הם משרתים. רובם התעלמו. כמה נראו מלטפים
את קתות הנשקים.

ארבע משאיות הן רק טיפה בים הזוועה, הסכימו כולם והתפזרו בשקט, בידיעה שלא
ישמעו על הפעילות הזו בחדשות אותו ערב. ברדיו בדרך חזרה דיברו על המשך הפעילות
הצבאית הישראלית בקלקיליי.