שבת, 9.10.10

מעל 40 פעילים נאספו בשבת ליציאת למסיק זיתים בכפר עוורתא בשומרון הצפוני. התחלקנו לשש קבוצות וכל אחת הצטרפה למשפחת מוסקים - הורים וילדיהם. עוורתא הוא כפר ציורי על מדרון ההר ובו חיים כ-10,000 תושבים המתפרנסים בעיקר מחקלאות: 12,000 דונם זיתים ומעט שקדים, ענבים ותבואה. מים לגידולים אינטנסיביים אין. ישראל מנצלת את רוב מי הגדה לטובתה ומותירה אך מעט לצורכי האוכלוסייה הפלסטינית. למרות המראה הפסטורלי, המקום רוחש שנאה והתנכלויות של מתנחלים כלפי האוכלוסייה הכפרית השלווה. רק לפני שבוע מתנחלים מהאזור שרפו עשרות עצי זית בכרם של הכפר. גניבות פרי הן מעשה שגרה והצבא והמשטרה לא נותנים מענה נחרץ לתופעה.

מסקנו במטע של ג'מאל, שמעה וששת ילדיהם. הבת האמצעית, סוהאד, בת 18, תסיים את השנה את לימודיה התיכוניים ומתעתדת ללמוד משפטים באחת האוניברסיטאות בגדה. הבן עוז, בן 17, מתכנן ללמוד הנדסה או מחשבים באוניברסיטה. שמעה וג'מאל נחושים להעניק לילדיהם את הטוב ביותר, תוך ויתור על הנאות חומריות, ומסתפקים במגורים צנועים לכל המשפחה. ב-2002 התקיפו מתנחלים את ג'מאל בשדה. כשנמלט מפניהם, הוא השאיר את הטרקטור מאחוריו. המתנחלים שרפו את כלי העבודה היקר והחשוב ביותר שלו. למרות המצב הקשה ופרנסתו הדלה, ג'מאל מייחל להסדר בין הישראלים לפלסטינים.

הנוף הפסטורלי, מזג האוויר הנפלא, החברה הנעימה והארוחה בצוותא כמעט השכיחו מאיתנו את הסיבה לבואנו, אך זו באה בכמה תזכורות. ממטע קרוב התקשרו: המתנחלים הגיעו. קבוצה משלנו נסעה לשם ומצאה נערות מפוחדות עד אימה. התברר שהמוסקים התקדמו לחלקה הסמוכה, שקרובה יותר להתנחלות, והמתנחלים באו לגרש ולהפחיד אותם. אלינו הגיע ג'יפ צבאי וחייליו הורו לנו להתפנות. הם הציגו צו לשטח צבאי סגור בלי חתימה. התעקשנו שהמסיק נעשה בתיאום. החיילים הודו בטעותם ונסעו. האם יום המסיק היקר מפז היה נפסק סתם כך לולא היינו שם?

בתום העבודה ביקרנו בבית הבד המקומי. ראינו משפחות מביאות לבית הבד שקים עמוסי פרי ולוקחות ג'ריקנים מלאי שמן שזה עתה נסחט. כמה מאיתנו קנו כמובן שמן זית טרי. 

 רשמו: עדי שחטר ויעקב מנור