מכתב גלוי לרון לאודר, סטאנלי צ'ני, ראסל רובינסון וכל הנהגת הקרן הקיימת לישראל 

שוויון זכויות, קיימות ופיתוח לנגב – לא לנישול הבדואים!

כתושבי הנגב, פעילי זכויות אדם, ארגונים חברתיים בישראל, תומכיהם – יהודים ואחרים – בארה"ב ובעולם, אנו פונים בזאת אליכם, הנהגת הקרן הקיימת בישראל המתכנסת היום לוועידתה השנתית באטלנטה, בנוכחות שרי ממשלה מישראל, ראש עיריית ירושלמים ואחרים המעורבים בפרויקטים שונים בנגב שבחלקם ממומנים על-ידי הקק"ל ובחלקם מתנהלים בתמיכתה. אין ספק שהקק"ל מתיימרת לדבר במהלך הכנס בשם כל תושבי הנגב בוועידתה. אך העובדות הן שונות.

ב-2005, הקק"ל-ארה"ב – בשותפות עם קק"ל-ישראל, תנועת "אור", "איילים" וממשלת ישראל – הודיעה על תוכנית לפיתוח הנגב וכי תעמיד את הנגב במרכז פעילותה בישראל; מאז הפכה לתורמת מרכזית לפרויקטים שונים באיזור. בתוכנית נקבע יעד דמוגרפי שאפתני: בין השנים 2005–2010 אמורה היתה אוכלוסיית הנגב לגדול ל-500,000 נפש. לאחר שיעד זה לא הושג, צומצם היעד הדמוגרפי ועודכן להגדרת אוכלוסיית הנגב היהודית ל-250,000 נפש עד שנת  2013. אף לא אחד משני היעדים האלה לא גובש בהתייעצות דמוקרטית עם תושבי הנגב הנוכחיים.

כדי להגשים את החזון החדש עושה הקק"ל שימוש בשתי אסטרטגיות משלימות:

• הבאת יהודים לנגב לשם השגת עליונות דמוגרפית על האוכלוסיה הערבית.
• מפעל ייעור אינטנסיבי המחייב נישול מאסיבי של הערבים-בדואים מקרקעותיהם, כדי "לשחרר מרחב" לטובת האוכלוסיה היהודית.

האסטרטגיה הראשונה הניבה תוצאות מועטות, וככל הנראה בסופו של דבר מסתמן מאזן הגירה שלילי של אוכלוסייה יהודית לנגב. לעומת זאת בתחום הייעור הצלחתה של הקק"ל גדולה יותר. הקק"ל מייערת עשרות אלפי דונמים של קרקעות – שרובן אינן ריקות אלא כוללות כפרים בדואיים, ועל רבות מהן יש לבדואים תביעות בעלות.

שתי דוגמאות מני רבות מיטיבות להדגים את מתכונת הפעולה השיטתית של הקק"ל:

האחת, הכפר טוואייל אבו ג'רוואל, השוכן בלב יער "גבעות גורל", שנהרס כחמישים פעמים משך 4 השנים האחרונות כדי לפנות מקום ליער של הקק"ל.

השנייה, הכפר אל-עראקיב מצפון לבאר-שבע, שעלה לאחרונה לכותרות. כפר זה נותר בלב "יער השגרירים", אזור בו ערכה הקק"ל נטיעות מסיביות עד אמצע מאי 2010. מאז סוף יולי 2010 הוחרב הכפר חמש פעמים, פעם אחת אפילו בעיצומם של ימי צום הרמדאן. גם במקרה זה משתפת הקק"ל פעולה עם ממשלת ישראל בנישול אנשי אל-טורי המתגוררים במקום, לאחר שגורשו ממנו בשנות החמישים – אשר גורשו מן המקום במהלך שנות החמשים – בכך שהיא מייערת לגמרי את האזור כדי שלא יוכלו לשוב אליו. בעקבות ההריסות החוזרות ונשנות מתגוררים מאות תושבי הכפר, גברים, נשים וילדים,  בסוכות בחום הלוהט של ימים אלה, וכך גם ייאלצו לעבור את החורף הקרב.

הקק"ל סיימה את כל העבודה מסביב לכפר והיא ממתינה לפינויו, שעה שעוג'אן – אזור של כפרירים וחוות חקלאיות בדרום יער גבעות גורל – כבר מסומן כיעד הבא לנישול וגירוש.

באתר הקק"ל מבליטים אומנם כמה פרויקטים המיועדים לבדואים ומזמינים תרומות למימושם. אבל העובדות מוכיחות, שמדובר לאמיתו של דבר במס-שפתיים של הקק"ל, בין אם כדי לטהר את שותפותה לדבר עבירה במעשה הנישול, ובין אם כדי לרכוש את אמונם של חלקים מן הקהילה הבדואית, הנמנית רובה ככולה עם העניות ביותר בישראל. פרויקטים כמו ואדי עתיר ונחל גרר או כמה פרויקטים קטנים אחרים שנועדו לאוכלוסיה הבדואית אינם עומדים בשום יחס לגודל האוכלוסיה הבדואית המתגוררת בנגב, ומובן שאין הם עומדים בשום יחס לכלל המשאבים שהקק"ל משקיעה בנגב.

הבדואים, תושביו הילידים של בנגב, המהווים כמעט 30% מהאוכלוסייה, נתבעים לשלם את מחיר פעולות הקק"ל בנגב. העובדה שלא הקק"ל בעצמה מבצעת את פעולות ההרס והגירוש של הממשלה אינה יכולה לשמש לה הגנה. הקק"ל היא שותפה לדבר עבריה במדיניות מפלה של ישראל ושל מינהל מקרקעי ישראל – נישול הבדואים מאדמותיהם.

אנו קוראים לכם, הנהגת הקק"ל, לשקול מחדש את תוכניות הפיתוח של הנגב ולהתחייב לפעול מעתה למען פיתוח וקיימות אמיתיים בנגב למען כל תושביו, יהודים כערבים.

• הקק"ל חייבת להפסיק את פעולות הייעור באזורים עליהם קיימים כפרים בדואים ובאדמות שעליהן יש להם תביעות בעלות עד להכרעת בתי המשפט.
• אסור לקק"ל לקחת חלק בנישול הבדואים, ובמקום זאת עליה להכיר בתרומתם להפרחת הנגב על ידי מימון פרויקטים בהיקף התואם את חלקם באוכלוסיה ובאופן המיטיב עמם ישירות.
• על הקק"ל להצטרף לקריאתם של ארגוני זכויות אדם בישראל לאפשר לבדואים לחיות את חייהם בטריטוריות המסורתיות שלהם, כפי שהם עושים זה דורות רבים.

במסגרת תכנון סביבתי של ממש, המשתף את האוכלוסיה הבדואית בתכנון עתידה, יוכלו הכפרים להשתלב בעתיד ביערות ובאתרי תיירות.

חיי אנשים חשובים מעצי היער, ואנשים שלא נושלו, אזרחים שמכבדים את תרבותם ואת זכויותיהם, החיים על אדמתם, הם הבסיס ליצירת אמון בין המדינה למיעוטים החיים בה!

בהבטיחה שכל אזרח ישראל יוכל להיות בטוח שיכובדו זכויותיו היסודיות ותרבותו, תוכל מדינת ישראל לבנות בסיס של אמון ושותפות בינה לבין המיעוטים הלא-יהודיים החיים בה.

אטלנטה היא מקום לעשות בו חשבון נפש ולא להתגאות במעשי שוד וביזה שאותם מכבסים "כביסה ירוקה" בדיבורים מזויפים על קיימוּת (sustainability). קיימוּת של ממש אין פירושה חיים של קיבוץ לאומי-אתני אחד על חשבון משנהו; קיימות אין פירושה עוול לאחד לטובת האחר; קיימות אין פירושה ניצול מחפיר של משאביהן המצומצמים של אוכלוסיות ילידיות החיות במדינת ישראל. קיימות פירושה חלוקת משאבים צודקת. אחרת, קיימות היא הופכת עלה תאנה לאפליה אתנית.

אם אתם, ראשי הקק"ל, תתעלמו מקריאתנו, תהיו אחראים לבגידת ישראל במחויבותה לערכי השוויון והצדק הכלולים במגילת העצמאות שלה, להם מחויבת ישראל מכוח אמנות בינלאומיות עליהן היא חתומה.

 אם לא תשקלו מחדש את מדיניותה של הקק"ל, אתם מסתכנים בגרירת מדינת ישראל למלחמה נגד אזרחיה שלה, האוכלוסיה הערבית של הנגב, ולהבערת תבערה אש גדולה שלא בקלות ניתן יהיה לכבותה.  אנו קוראים לכם, ראשי הקק"ל, לשים קץ לשותפותכם בהרס כפרים בדואים בנגב ובנישול הקהילה הבדואית בישראל.

 לעצומה