News

רוחות של שלום נושבות בקרב עם ישראל. הנה, ראש הממשלה בנימין נתניהו טס לפסגה משולשת בוושינגטון, ארה"ב. שם אפילו יו"ר הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, בכבודו ובעצמו יואיל להיות שם. ונתניהו? על הגג, תרתי משמע. "אני רואה בך פרטנר אמיתי" מצהיר נתניהו בעבאס, ויסמיק העמית הערבי. מה נגיד ומה נאמר, המשימה הצליחה. הישראלים רוצים שלום, והערבים מוכנים להושיט לו את ידם.

והינה מתעוררים להם שוב, "הילדים הרעים" מהחמאס, ורוצחים ארבעה קורבנות סמוך לקרית ארבע, ופיגוע ירי נוסף באזור רמאללה. ויעוטו הציונים אנשי השלום, בזינוק אדיר מכיוון רגליהם האחוריות: "חוצפנים! נתניהו, עזוב את הפסגה וחזור לישראל!". וכך מתקיים המחזה הקבוע החוזר על עצמו שוב ושוב ושוב.

נבהיר את הנקודה. נניח וחמאס לא היה מקפד את חייהם של ארבעת ההרוגים, ולא היה פיגוע ירי. רק נניח. ונניח גם, שלא הייתה שיא אינתיפאדה בראשית שנות האלפיים. נניח ושיא האינתיפאדה לא היה בסמוך ליציאה המיוחלת מרצועת עזה.

האם הישראלים הציונים באמת היו מוכנים לנסיגה, פשרה, או הסכם שלום כלשהו הכולל ויתורים טריטוריאלים? אל תחשבו יותר מדי, הביטו לעבר ההיסטוריה. מבט מהיר יענה לכם בשתי מילים: כמובן שלא.

למעשה, עד תחילת אינתיפאדת אל אקצא, זו אשר אשר פרצה לאחר ביקור אריאל שרון בהר הבית, הישראלים לא היו מוכנים לשמוע אפילו על רעיון הנסיגה. למה להם בעצם? לא היה פחד מטרור, הרחובות שקקו חיים, והפאבים והמועדונים ברחבי הארץ היו בעננים.

הישראלי הבורגני לא התעניין בזכויות המיעוט הערבי, ואינני מתכוון למתן ריבונות פלסטינית, אלא להרבה פחות מזה: הישראלי רמס השתולל והתעלל בכל דבר המסמל אפילו זכות קיום ערבית לחיים נורמלים במדינה דמוקרטית.

עד אינתיפאדת אל אקצא. אינתיפאדת אל אקצא שהחלה בשנת 2000 והסתיימה עם ביצוע היציאה החלומית מרצועת עזה. תוך 4 שנים, אין יהודי אחד ברצועת עזה. צעד משמעותי שאף אדם (גם בשמאל) לא האמין שיכול אי פעם להתרחש, ועוד ע"י אדם ניצי כרה"מ לשעבר, אריאל שרון.

זה שרון ומופז וכולם תחת השמרן האמריקני בוש. כל זה כמובן לא משנה מאומה, כשמולך אזרחים נטבחים כהרף עין. טרור מאסיבי, הנתונים מדברים בעד עצמם. ואז ורק אז, התרחשה היציאה לכאורה מהכיבוש הישראלי בעזה.

לכן, כל המקטלגים למיניהם, אט לכם כאשר אתם באים פליאה, והמיעוט שבכם זועק נתניהו שובה ארצה ונטוש הפסגה בוושינגטון. ארבעת הקורבנות אשר סיימו חייהם לאחר הטיפול החמאסי, הינו מעשה מחריד בפני עצמו. אך שאלו את עצמכם בכנות: האם נתניהו היה באמת מתכוון לדבריו בפסגה המתקיימת בימים אלו בארה"ב? האם אתם הישראלים, באמת הייתם תומכים במתן ריבונות ולו אוטונומיה מפורזת לפלסטינים, אלמלא חרב הטרור הייתה מונחת על צווארכם? ההיסטוריה הוכיחה שלא. וכמו שהמשפט הידוע אומר: מי שלא לומד מההיסטוריה, נידון לחוות אותה שוב ושוב.

הכותב הינו יו"ר ארגון סלון דבורה

סדר חברתי 7

מגזין אקטואליה אלטרנטיבי לשינוי חברתי [מספר 7], 31 באוגוסט 2010

בהשתתפות:

- רחל ליאל - מנכ"לית הקרן החדשה לישראל

- פרופ' דני רבינוביץ - יו"ר האגודה לצדק סביבתי

- דורית אברמוביץ - קמפיינרית של ארגוני נשים

Bedouins in Israel call upon President Obama to intervene on their behalf

The Popular Committee for the Protection of Al-Araqib

Recognition Forum - The Coalition of Organizations for Recognition of the Unrecognized Villages in the Negev

Press Release 01/09/2010

Bedouins in Israel call upon President Obama to intervene and end violation of their most basic rights

Today a letter was sent sent to U.S. President Obama, calling upon him to intervene for ending the violation of the Bedouin's most basic rights.

After the repeated brutal demolition of the village of al-Arakib – four times in one month - the Negev Bedouin community feels itself with its back to the wall. All requests to the government of Israel to resolve the problems of residence, land ownership and ongoing discrimination encounter a blank wall - or outright hostility.

The eve of Prime Minister Netanyahu's trip to the U.S., for the purpose of launching direct talks with the Palestinians, we found it necessary to make public this letter to the US President. This is in order to make clear to the PM that he is setting fire in his own home territory, and call upon him to make a real effort to solve the problem of the Bedouins in Israel.

Contact:

Sheikh Saieh Ai-Turi - 050-7257951

Yossef Abu-Zaied 050-8213082

Dr. Awad Abu-Frieh 052-2714020

Ya'akov Manor 050-5733276

=========================================================== September 1, 2010

Mr Barak Hussein Obama

President of the United States

The White House

Washington DC

Dear Mr President,

Re: A request for the protection of Arab-Bedouin citizens of Israel –

to stop the demolitions of our homes and the destruction of our villages.

On behalf of Bedouin citizens of the unrecognized Arab Bedouin villages in Israel and the residents of Al Araqib village in particular, we respectfully turn to you with this desperate appeal.

It may surprise you to receive this letter since it is not usual for citizens of a democratic state to approach the head of another state in order to receive help and protection. Unfortunately, Israel which claims to be a democracy constantly discriminates against its Arab citizens on ethnic-racial grounds. In this case, our government is using all possible resources to destroy our homes and confiscate our lands.

In the “Negev-Naqab” region in southern Israel, there is a considerable long-standing community of Arab Bedouin who are the indigenous inhabitants of the area and who today number some 190,000. Since the establishment of the State of Israel, its policies have consistently aimed at confiscating the traditional lands of the Bedouin people. Such is the policy of "non-recognition", leaving the Bedouin villages for the past 60 years without infrastructure, services and building permits, hoping to 'convince' the residents of these villages to forgo their lands. Today only 3% of the traditional lands are still available to the Bedouin people, and the government is attempting at reducing this even further.

Accordingly, the Government of Israel has recently increased its measures against its Bedouin citizens: over the past few months entire villages have been demolished to the ground over and over again. In the past month (August, 2010) the historic village of Al Araqib was totally demolished four times. The homes were wiped off the face of the earth, olive and carob trees were uprooted, dovecots and sheep folds were destroyed and personal property confiscated. The government intends to continue the demolitions, to arrest the residents and to charge this poor and deprived community for the costs of the demolitions and for the conduct of financially and emotionally draining law suits, in its attempt at convincing the people to leave their lands.

The context:

During the war of 1948 and into the 1950’s the majority of the Bedouin community living in the northern and western Negev was banished to the Sinai peninsula inEgypt and to Jordan, leaving only some 10% of the original Bedouin inhabitants within Israel. From 1951-1959 most of the remaining Bedouin were driven into a confined area known as the ‘restricted zone’ in the eastern Negev. All the lands that the Bedouin were forced to abandon were declared to be ownerless and were registered as State lands.

During the 1970s and 1980s approximately half of the Bedouin population were moved into townships which since have become rife with unemployment and with neglect in all facets of life. The other half of the community live in some 45 unrecognized villages to which the state refuses to grant the most basic services such as health, running water, electricity and roads. It should be noted that some of these villages existed hundreds of years before the establishment of the state of Israel, while others were created in response to the transfer of the Bedouin from their ancestral lands by the Israeli army after the establishment of the State.

The Bedouin villages were not granted any land or municipal rights. A function of the fact that they are unrecognized and are not subject to any master-plan means that any building carried out there is considered illegal. The state demolishes some 250 homes each year, and most of the buildings in these unrecognized villages are threatened by standing demolition orders. Now the government is threatening to increase the demolitions to 700 homes a year. And what are the residents to do? Where will they house their children and grandchildren? The only solution offered by the State is to concentrate the community in more crowded townships, the model for which has been notoriously unsuccessful. The villagers are unwilling to accept this solution, particularly since they are in possession of proofs of land ownership dating back to the Ottoman Empire and the period of the British Mandate.

The restrictions on the community do not end with the withholding of services and demolitions of property but include the prohibition of working the land, destruction of some 2,000 acres of crops per year and the restriction of grazing areas, an important branch of agriculture for the community.

We cry out for your help. We turn to you as a world leader to call on the Israeli government to honour the most basic of human rights, to grant the Arab Bedouin the rights accorded to indigenous peoples under international conventions: to recognize the villages, to end the destruction of crops, and to allow the Bedouin to live the life of their choice;but most of all - to recognize the traditional land ownership of the Bedouin and to end the demolition of homes - which is a basic right of all human beings.

Respectfully yours,

Sheikh Saieh Ai-Turi - Chair, Al-Arakib Council:

Yossef Abu-Zaied - Chair, Al-Arakib Popular Committee

Dr. Awad Abu-Frieh- Spokesperson, Al-Arakib Popular Committee

Ya'acov Manor- Spokesperson, Recognition Forum

הבדואים בישראל מבקשים מנשיא ארה"ב להתערב כלפיהם

הועדה העממית להגנת אל-עראקיב

פורום הכרה - קואליצית ארגונים להכרה בכפרים הבלתי מוכרים

הודעה לעיתונות 1.9.2010

הבדואים בישראל מבקשים מנשיא ארה"ב להתערב למנוע את הפגיעה בזכויותיהם הבסיסיות ביותר

מצ"ב מכתב המופנה לנשיא ארה"ב מר ברק אובמה להתערב בסכסוך בין הבדואים למדינה.

בעקבות ההריסה הברוטלית של הכפר אל-עראקיב, ארבע פעמים במשך חודש אחד,לקהילה הבדואית בנגב הגיעו מים עד נפש. כל הבקשות אל ממשלות ישראל לפתור את בעיות ההתיישבות, הבעלות על האדמות והאפליה המתמשכת, נתקלות בקיר אטום שלא לומר בעוינות.

ערב נסיעתו של ראש ממשלת ישראל לארה"ב לשיחות הישירות עם הפלסטינים מצאנו לנחוץ לפרסם את המכתב לנשיא ארה"ב, כדי שראש הממשלה יווכח לדעת שבביתו הוא מבעיר אש, ולבקש ממנו להתערב בפתרון בעיית הבדואים בישראל.

לפרטים:

שייח' סייח אל-טורי 050-7257951

יוסף אבו זאיד 050-8213082

ד"ר עואד אבו- פרייח' 052-2714020

יעקב מנור 050-5733276

=============================================================

לכבוד

מר ברק חוסיין אובמה

נשיא ארצות הברית

הבית הלבן

וושינגטון

אדוני הנשיא

הנדון: בקשה להגנה על האזרחים הערבים-הבדואים של ישראל, להפסקת הריסות בתינו והרס כפרינו

בשם האזרחים הבדואים של הכפרים הבדואים הלא מוכרים בישראל בכלל והכפר אל-ערקיב בפרט, ט, אנו מתכבדים להפנות אליך קריאה נואשת זו.

אולי יפתיע אותך לקבל מכתב זה, שכן אין זה מקובל שאזרחי מדינה דמוקרטית יפנו אל ראש מדינה אחרת בבקשה לעזרה והגנה. למרבה הצער, מדינת ישראל הטוען כי היא דמוקרטית, מפלה ללא הרף ה את אזרחיה הערבים על רקע אתני וגזעני. ממשלתנו היא אשר משתמשת בכל האמצעים כדי להרוס את בתינו ולהפקיע את אדמותינו.

באזור הנגב/נקאב שבדרום הארץ, ישנה קהילה ותיקה של ערבים בדואים, שהם התושבים הילידים של האזור ואשר מונים כיום כ-190,000 נפשות. מאז הקמתה של מדינת ישראל, נוקטות הרשויות במדיניות עקבית להפקעת האדמות המסורתית של התושבים הבדואים. זוהי מטרתה של כזה הוא מדיניות "אי ההכרה" אשר במשך ששת העשורים האחרונים הותירה את הכפרים הבדואים ללא תשתיות, שירותים והיתרי בנייה, וזאת בתקווה "לשכנע" את תושבי הכפרים הללו לוותר על אדמותיהם. כיום זמינות לתושבים הבדואים רק כ-3% מאדמותיהם המסורתיות, והממשלה מנסה לצמצם עוד יותר את כבשת הרש הזאת.

בהתאם לכך, הסלימה ממשלת ישראל לאחרונה את צעדיה נגד האזרחים הבדואים. בחודשים האחרונים נהרסו כפרים שלמים עד היסוד, שוב ושוב. רק בחודש האחרון (אוגוסט 2010) הוחרב כליל הכפר ההיסטורי אל-ערקיב, ארבע פעמים. הבתים נמחו מעל פני האדמה, עצי זית וחרוב נעקרו, שובכי יונים ודירי כבשים נהרסו ורכוש אישי הוחרם. בכוונת הממשלה להמשיך את ההריסות, לעצור תושבים שינסו להתנגד, לחייב את בני הקהילה הענייה והמקופחת הזאת בתשלום הוצאות ההריסה כמו גם בהוצאות של ניהול הליכים משפטיים סוחטים מבחינה רגשית וכלכלית כאחד – ובכל בניסיון לשכנע את התושבים לעזוב את אדמותיהם.

הרקע :

בזמן המלחמה של 1948 ולאחריה, עד לשנות ה-50, במאה הקודמת, רובה של הקהילה הבדואית בנגב הצפוני והמערבי גורש אל חצי האי סיני שבמצרים או לירדן, ורק כ -10% מכלל התושבים הבדואים המקוריים נותרו בתחומי ישראל. בשנים 1951-1959 גורשו רוב הבדואים שנותרו בישראל לאזור מצומצם המכונה "אזור הסייג" במזרח הנגב. כל האדמות שאותן נאלצו הבדווים לעזוב הוכרזו כ"חסרות בעלים" ונרשמו כ"אדמות מדינה".

במהלך שנות ה-70' וה-80' הועברה כמחצית האוכלוסייה הבדואית אל עיירות אשר הפכו במהרה נגועות באבטלה והזנחה בכל תחומי החיים. החצי השני של האוכלוסיה מתגוררים בכ-45 כפרים הלא מוכרים, להם מסרבת המדינה להעניק גם את השירותים הבסיסיים ביותר, כגון בריאות, מים זורמים, חשמל וכבישים. יצוין כי חלק מן הכפרים הללו היו קיימים מאות שנים לפני הקמתה של מדינת ישראל, ואילו אחרים נוצרו כתוצאה ישירה מהעברתם הכפויה של הבדואים בידי הצבא לאחר קום המדינה, מאדמות אבותיהם אל מקום מושבם הנוכחי.

לכפרים הבדואים לא הוענקו כל קרקעות או זכויות מוניציפליות. העירייה. כתוצאה מכך שהם אינם מוכרים ואינם נכללים בשום תכנית מתאר, כל מבנה המוקם בהם נחשב כ"בלתי חוקי". הרשויות מחריבות כ-250 בתים כל שנה, ומרבית הבתים בכפרים הבלתי מוכרים מאוימים בצווי הריסה. כעת מאיימת הממשלה להגביר את הריסת הבתים עד 700 לשנה. ומה אמורים התושבים לעשות? היכן ישכנו את ילדיהם ונכדיהם? הפתרון היחיד המוצע על ידי המדינה היא לרכז את האוכלוסיה בעיירות צפופות, שיטה שכישלונה כבר ידוע לשמצה. התושבים אינם מוכנים לקבל את הפתרון הזה, בעיקר מכיוון שהם מחזיקים בהוכחות בעלות על הקרקע עוד מתקופת האימפריה העות'מאנית והמנדט הבריטי.

ההגבלות על האוכלוסיה הבדואית אינן מסתכמות בשלילת שירותים והרס רכוש. לכך יש להוסיף איסור על עיבוד האדמה, הרס של כ -8,000 דונמים של יבולים כל שנה והגבלה על שטחי המרעה, שהוא ענף חשוב בחקלאות של אוכלוסיה זאת.

אנו זועקים לעזרתך. אנו פונים אליך, כמנהיג עולמי, לקרוא לממשלת ישראל לכבד את זכויות האדם הבסיסיות ביותר, להעניק לערבים הבדואים את הזכויות המובטחות לעמים ילידים על פי האמנות הבינלאומיות: להכיר בכפרים, לשים קץ להשמדת היבולים, ולאפשר לבדואים לחיות את החיים שבהם בחרו, ויותר מכל – להכיר בבעלות המסורתית של הבדואים על הקרקע ולהפסיק את הריסת הבתים הפוגעת בזכות אדם בסיסית.

בכבוד רב

יוסף אבו זאיד דובר הועדה העממית, אל-עראקיב

ד"ר עואד אבו- פרייח' יו"ר הועדה העממית, אל-עראקיב

שייח' סייח אל-טורי ראש המועצה, אל-עראקיב

יעקב מנור דובר פורום הכרה

כשאתה עובד יש לך זכויות

עמותת ידיד מפיצה מדריך זכויות עובדים מקוצר חדש. להורדת המדריך דרך אתר "ידיד" כאן

אל תגידו לא ידענו 227

ביום שלישי ה- 24.8.2010, באו 34 חיילים לרחוב התרנגולות בחברון, מציידים בכלי פריצה ובמדריך, והחלו להתאמן בפריצה לחנויות ודירות. הם פרצו ל-3 חנויות ו-2 דירות. חמישה חיילים עמדו בכניסה לרחוב כדי למנוע כניסה לרחוב. לאחר זמן מה חזרו חלק מהחיילים לבסיסם, ואחרים באו במקומם ללמוד את מלאכת הפריצה...

Nilin: Red Crescent Medics and Photographers Arrested

nilin

In the third demonstration during the Ramadan, 7 people got arrested, among them the medical team as well as 2 photographers.Dozens of people suffered from the tear gas inhalation and the heat was unbearable. Nevertheless, the people of Ni’lin continued to struggle and protest against the apartheid wall.

ללא כתב אישום - מפגינים תחת חקירה

Yossi Wolfson

זכות השתיקה - תמיד!

לשקר - בשום אופן לא!

העיקר - ללא כתב אישום!

אלו הן הצעותיו העיקריות של עורך הדין יוסי וולפסון פעיל חברתי, שהעביר סדנה לפעילות ופעילים להתמודדות עם חקירות המשטרה והשב"כ

לינק לצפייה בתקציר ההרצאה

אל תגידו לא ידענו 226

מזה שנים מנסים צה"ל והמתנחלים לגרש את תושבי דרום הר חברון מאדמותיהם. אחת הדרכים לכך היא למנוע מהם להגיע לבורות המים שלהם ואת שאיבת המים.

בשבת, ה-7.8.2010, באו פלסטינים מסוסיה וביר אל-עיד לעטרייה כדי לשאוב מים מבורות המים במקום. הם לוו בידי פעילי זכויות אדם ישראליים.

מתנחלים שהגיעו מהמאחז מצפה יאיר ומההתנחלות סוסיה החלו לאיים עליהם, וניסו לשפוך את המים ממיכל שמולא. חיילים שהיו במקום לא מנעו את ההתקפה. במקום זאת הוציאו צוו שטח צבאי סגור וסילקו את הפלסטינים ומלוויהם הישראליים.

Don't Say We Didn't Know 226

The IDF and the settlers have been trying to evict the residents of the SouthHebron Hills region from their land for years.

One method is by preventing access to their cisterns or any water pumping.

On Saturday, 7th August, 2010, Palestinians from Sussya and Bir el-‘Id came to ‘Atariyya to pump water from their cisterns. They were accompanied by Israeli human rights activists.

Settlers who arrived from the outpost Mitzpe Yair and the settlement Sussya, started threatening them and tried to empty the water from a tanker that was filled.