Independent Media Center, Israel http://indymedia.org.il גבולות הסולידריות author: מרסלו (דניאל)

דווקא פסי הויכוח הקודמים היו פורים במיוחד. היש לכפוף נושא מסוים של מאבק נגד הדיכוי אל נושאים אחרים? האם הנושא הלאומי, הכלכלי, של מבנה השלטון או כל אחד אחר הוא תחילי יותר, בראשיתי יותר מנושאים אחרים? משפט אחד של יסמין קרץ לי במיוחד: "לא ללכת עם מכנסיים ארוכים זה לא קשור לתפיסה האנטיקפיטאליסטית שלי. זה קשור לתפיסה שהגוף שלי הוא לא רכוש ציבורי". מרקסיסטים לניניסטים (כולל טרוצקיסטים כמובן) אכן יסברו שיש נושא אחד מרכזי, וזו בהתאם לדוגמות בהן הם דבקים ומכנים אותם "מדע". מבלי להפחית מהערכה של המהפכה הבולשביקית, יש לזכור כי אחרי 7 שנות חסד סטלין עלה לשלטון וזה לא מקרה מצער, אלא מבנה הכוח הריכוזי הוא שזימן את האפשרות של עליית דיקטטור. המהפכה הבולשביקית היא מהפכה שנכשלה, וגם אם אי אפשר להתעלם מכתביהם של מנהיגיה, יש לזכור כי אלה הם מנהיגיו והוגיו של ניסיון שכשל. להעמיד את מכלול הבעיות וההוואי האנושי על קריטריון אחד בלבד זה שטות. להשוות בין מידות הסבל שכל סוג של דיכוי גורר אחריו, אף זה שטות. כל אחד ופרספקטיבת הדיכוי שלו, וזכותו, ואולי אף חובתו כי אף אחד אחר לא יוכל לעשות זאת במקומו, להביע אותה ולהפכה לאידיאולוגיה המרכזית שלו. צודקת יסמין במאה אחוזים בתלונתה כנגד מארגני ההפגנה. היא גייסה את עצמה להביע סולידריות עם קבוצה שסובלת מדיכוי שהוא לא הדיכוי המרכזי בחייה. אי אפשר לדרוש ממנה שתוותר על מה שחשוב לה ישירות באותה עת. זאת האישה שבאה לתמוך בך, כפי שהיא. אם למארגנים יש בעיה עם זה, זאת הבעיה שלהם ועליהם לתת את הדעת לעצמם. או להחליט שהיא בן אדם לא רצוי ולוותר על תמיכתה. אך אי אפשר לדרוש ממנה לוותר על מה שהיא. כאן מתחיל הדיכוי נגדו כולנו מוחים.

(C) Indymedia Israel. Unless otherwise stated by the author, all content is free for non-commercial reuse, reprint, and rebroadcast, on the net and elsewhere. Opinions are those of the contributors and are not necessarily endorsed by Indymedia Israel.