Independent Media Center, Israel http://indymedia.org.il "שמאלני" זה לא רק מילה author: דוד מרחב (david_merhav@yahoo.com)

ליעד שלום, השאלות שאת שואלת, הנקודות שאת מעלה והרעיונות בהם את דנה ממחישות היטב ויותר מכל כי אפילו השמאל היהודי הציוני והלא-ציוני, ולדעתי רותם ומומין שייכים לאיזשהו שמאל שאיננו ציוני אך גם לא אנטי-ציוני, עוד לא התנתק מהמאפיינים של היותו חלק מחברת מתנחלים קולוניאליסטית, מהיותו בן לעם כובש ומדכא. הגישה הרווחת בשמאל היום, ומומין משקף את הגישה הזאת יותר מכל, היא שאנחנו עושים להם טובה שאנחנו בכלל באים לעזור להם. לא משום שאנחנו צריכים להוכיח את האנושיות שלנו, את העובדה שאנו נבדלים מחברת המתנחלים הקולוניאליסטית הציונית, אלא משום שהם מסכנים ולכן משום שהם מסכנים צריך לבוא לסייע להם ושיגידו תודה בכלל שאנחנו לא נותנים להעלות אותם על משאיות לעבר הירדן המזרחי. החברה הערבית הפלסטינית, כמו מרבית החברות בעולם השלישי, היא חברה מסורתית בעלת אלמנטים תרבותיים השואבים ממסורות ארוכות של השקפות דתיות ושמרניות. זה אופייני למרבית החברות הילידות המנושלות ע"י מתנחלים, כאשר המתנחלים חושבים כי הם יגאלו את הילידים מה"פרימיטיביות" שלהם בעוד הילידים רואים בכך לא רק נישול כלכלי, לאומי וכיו"ב אלא גם נישול תרבותי. התנהגות מתירנית של בת העם הכובש בחברה מסורתית המצויה בסיטואציה של עימות עם אותו עם כובש היא קולוניאליזם תרבותי לשמו. אין לזה שום קשר לזכויות האישה אלא דווקא לכיבוד זכויות ורגשות החברה, המשפחה או הקולקטיב במסגרתו אתה מתארח. הבעיה המהותית היא, כי אנשי "שמאל" כמו מומין – אשר השמאליות שלהם מתמצית בלהפוך את המיניות שלהם לפוליטית כחלק ממאבק משותף למפגעי הסדר הקיים – אינם מבינים כי הדיון בהומוסקסואליות, בזכויות בעלי חיים או בזכויות האישה ראוי להידון במסגרת קונטקסט מתאים של דיון ולא כניסיון מלאכותי לגבש הבנה, פתיחות וסובלנות על בסיס אמירה נחרצת של: "זה אני, קבלו אותי". הדיכוי של הומוסקסואלים כהומוסקסואלים על-ידי החברה הישראלית והחברה הפלסטינית, אפליית הנשים כנשים בשתי החברות, אינם יכולים להשתוות לעובדה שבפלסטין רוצחים מדי יום נשים, גברים, ילדים, זקנים ונכים רק עקב לאומיותם. התעסקות בשאלות של תרבות וחירויות הפרט היא אפשרית אך ורק במסגרת מצב בו המהפכה הלאומית-הבורגנית הדמוקרטית הפלסטינית מושלמת (כלומר, תבוסה לציונות ולאימפריאליזם). כל עוד מהפכה זו היא חלקית, דיונים בנושאים המהווים מקור לתסיסה ולמחלוקת הם תפלים. מה גם, שהקהילה ההומו-לסבית בישראל היא ברובה מזוהה עם השמאל הציוני ואפילו המרכז והימין, כך שקואליציות עם גופים ורודים הם בגדר חלום, במקרה הטוב. אע"פ שהפתיחות בנושא זכויות האישה הלכה וגברה, עדיין הנושא מהווה חומר נפץ בחברה הערבית. המאבק בציונות איננו דורש את פילוג הנאבקים כי אם את איחודם. העובדה הבסיסית היא, כי מומין ודומיו שייכים לשמאל של מעמד הביניים, השמאל האשכנזי, השבע והנינוח, אשר אין לו שמץ הבנה בתפישת הקשר בין המאבקים השונים ובמקום לחיות במסגרת המציאות הקונקרטית של המאבקים הוא מעוניין להמציא מאבקים ובעקבותיהם לחולל פיצול. ואגב, ללכת עם חולצה של "כביסה שחורה" – "אני הומו מזדיין בתחת" או "אני לסבית גברית" – זה ביזוי הנורמות השמרניות והמסורתיות של החברה הערבית, אשר עם כל הכבוד, סובלת הרבה יותר דיכוי מהומואים ולסביות, ומי שמונע אחדות במאבק עם הכוחות האנטי-אימפריאליסטיים והכוחות המתנגדים לציונות בציבור הפלסטיני בשם ערכים ליברליים-בורגניים הוא לא יותר מהמדכא עצמו.

(C) Indymedia Israel. Unless otherwise stated by the author, all content is free for non-commercial reuse, reprint, and rebroadcast, on the net and elsewhere. Opinions are those of the contributors and are not necessarily endorsed by Indymedia Israel.