Independent Media Center, Israel http://indymedia.org.il הרגישות שלי author: מומין

התחשבות בפלסטינים בשטחים הכבושים איתם אנו מנסות לשתף פעולה היא חשובה מאוד רק נראה לי שחשוב להבהיר שהתחשבות תרבותית היא דבר אחד בעוד שויתור על ערכים ועל האינדבדואליות שלנו היא דבר שונה לחלוטין. אני יודע שאם אני אלך לשטחים הכבושים אני אנסה כמה שיותר לא להתנהג בדרך שבה אפגע במישהו (כמו שאני מנסה להתנהג גם בתוך ישראל) אבל ישנם דברים שאני לא מתכוון לוותר עליהם ולא מתכוון להחליק בשביל ליצור הרגשה נעימה יותר למארחים שלי. אני לא אמנע מלדון בקישורים בין מאבקים שונים רק בגלל שלא הכי נוח למישהו לשמוע "הומואים" או "זכויות נשים" ואני לא לא אדבר על אי אלימות כדרך חיים רק בגלל שזה מתנגש עם כרזות המתאבדים שנמצאות ברחוב וגם אזכיר התעללות בבעלי חיים גם אם זה לא יהיה הכי מכובד וזה ידמה אולי לכמה אנשים כ"לא שייך" ומפריע למטרה העיקרית שלהם. אני גם לא מתכון לוותר על האופי שלי ועל המיניות שלי רק בגלל שהיא נמצאת בדרך של הפטריאכיה (ולא משנה איזה דגל הפטריאכיה לובשת) ויוצרת אי נעימות כלשהי לשותפים שלי למאבקים כלשהם. אני מבין את החשיבות של קוד תרבותי מסוים בעיקר כשפועלים בחברה שהיא לא החברה שלך, אבל כשהקוד החברתי הזה מצדיק רצח של בני משפחה שביישו את כבודה או דיכוי של מיעוטים אני אאבק בו. מה שאני מנסה להגיד זה שיש רמה כלשהי של ויתור על האישי שאותה אני לא מוכן לעבור. כלב ומכנסיים קצרים אולי הם דברים עליהם אני מוכן לוותר אבל יש דברים שאני לא מוכן לוותר עליהם רק בשביל הנוחות. אולי למשל שיאמרו לי להוריד חולצה של כביסה שחורה בה מפורט מה המיניות של רוב חברותיה אני ארגיש מאוד לא נעים וכנראה גם לא אסכים. אני בהחלט חושב שהרעיון של ליעד חכם וכדאי להכין מין פלאייר כזה שבו יהיו כתובים כל מיני דברים שלא כדאי לעשות בחברה הפלסטינית בשביל למנוע אי נעימות לכל הצדדים. לילה טוב וחלומות פז

(C) Indymedia Israel. Unless otherwise stated by the author, all content is free for non-commercial reuse, reprint, and rebroadcast, on the net and elsewhere. Opinions are those of the contributors and are not necessarily endorsed by Indymedia Israel.