היום הייתה את ההפגנה נגד הגדר באוהל ההוא של המחאה שכולם ישנים בו. ואני באתי גם. (והם לא יצאו ב7:00 כי זה לא תעיוש.) והלכנו בתוך הכפר מסחה והיה שם איזה לול ממש ממש מזוויע, שבכיתי בגללו. אבל זה לא קשור.

באוהל הסתבר לי (קודם כל לנשים מהכפר היה אסור לבוא לשם) שאני נורא פוגעת באוכלוסיה וכנראה שגרמתי להם טראומות קשות לכל החיים. כי היו לי מכנסיים קצרים (טטטטאם!!!!) הרי ידוע שכל גבר שרואה רגלי אישה נשלח ישירות עם כרטיס חד כיווני לגהנום, כי, הלא, גוף נשי הוא דבר טמא ומלוכלך ויש לחסות אותו כדי שהאנשים הרואים אותו לא ידבקו בטמאות. בעצם כל מה שאישה רוצה הוא לדרדר גברים לחטוא כי זה מה שנשים מנסות לעשות, ולכן יש לכסות אותן שהגברים לא יכנעו לפיתוי (!) שהן מציגות להן (הן עצמן). כמובן שאיש מהכפר עצמו לא אמר לי כלום אבל נשלחה אלי משלחת של מארגני ההפגנה כדי להתמודד מול איום היסמין (טטטטאם). כשזה התחיל היה לכל האנשים מסביב נורא מעניין איך זה יגמר... טוב, בהתחלה הם הציעו לי שמישהי תביא לי כפיה שאני אכסה איתה את גופי הטמא, ואני אמרתי שלא. ואז הם אמרו לי שאני ממש לא מתחשבת באנשים פה. ואמרתי להם שיקפצו. הם אמרו שזה פוגע בהם, אז אמרתי שהגוף שלי לא פוגע באף אחד, ואם הוא כן אז הם מוזמנים לנסות להעלים אותו, ואני מכירה מספר חומצות שיכולות לעשות את זה... אז הם אמרו לי שאני מתארחת בבית שלהם ואני צריכה לחבד את מה שהם אומרים לי לעשות. ואז אמרתי להם שאם הייתי מערכת כנס בבית שלי שהיו באים אליו גם מוסלמים עדיין הם היו אומרים לי לא ללבוש מכנסיים קצרים, או אם איש משבט הזולו היה בא אלי הביתה והייתי אומרת לו להתלבש, אז היו אומרים לי שאני פוגעת בתרבות שלו בדיוק כמו עכשיו. אז הם אמרו לי שאני רומסת את התרבות שלהם (???) זה שקיימת אישה לא מדוכאת זה רומס את התרבות שלהם? ואז אמרתי להם שאם זאת התרבות שלהם אז היא תרבות מפגרת, ואז הם אמרו לי שאני גזענית, ואז אני אמרתי להם שהם שוביניסטים. ואז הם אמרו לי שאני הורסת את המטרה (?) כי כל הזקנים בכפר חושבים שהאוהל הזה רע כי כל  הילדים בכפר באים לשם רק כדי לראות ישראליות כוסיות. ואז הם אמרו לי שאם אני לא מוכנה ללבוש מכנסיים ארוכים אז אני לא מבינה בכלל את הרעיון בפמיניזם. ואז אמרתי להם שזה לא קשור לפמיניזם, זה קשור לזה שלאף אחד אין זכות להגיד לי איך להתלבש. אז הם אמרו לי שיש להם זכות כי זה הבית שלהם. אז אני אמרתי שאם הם רוצים שאני לא אלבש מכנסיים קצרים אז זה יצטרך להיות בכוח. ואז אמרתי להם שאני לא רואה שום הבדל בין לשין רעלה ללשים מכנסיים ארוכות. וכל הזמן הזה נלחמתי בדחף חזק לא להוריד את החולצה שלי... ואז אמרתי להם שהם נותנים יד לדיכוי נשים. ואז הם אמרו לי \"לא ככה תלחמי בדיכוי של הנשים\" אז אמרתי להם שאני לא מנסה להלחם בדיכוי של הנשים אני פשוט לא מוכנה בשום אופן ללכת עם מכנסיים ארוכות (ועוד היה שם כל כך חם) ואז שאלתי אותם אם הם אומרים גם לבנים לא ללכת עם מכנסיים קצרים. ואז הם אמרו שכן, (שקרנים) ואז הם שאלו אותי למה באת לפה? (!!!) כאילו, פאקינג, איך אני אמורה לחזור בדיוק אם לא עם האוטובוס של ההפגנה????  ואז הם אמרו לי שזה נורא שגם איש אחד בא עם כלב כי כלב זה חיה טמאה. וזה פוגע בתושבים. ואז שאלתי אותם עם לדעתם יש משהו או משיהו טמא בעולם. והם אמרו לי שלא, אז שאלתי אותם איך הם יכולים לעזור לאנשים להגיד על חיה שהיא טמאה או על אישה שהיא טמאה. והם לא הבינו מה הבעיה שלי לכסות את עצמי עם הכפיה הזאת. אז אמרתי להם שמה שעומד מאחורי זה. שהאנשים רוצים לכסות אותי כי הם חושבים שהגוף שלי טמא. והגוף שלי לא טמא. הציצים שלי טמאים בדיוק כמו העיניים שלי והתחת שלי טמא בדיוק כמו האף שלי והכוס שלי טמא בדיוק כמו הכפות רגלים שלי. ואז שאלתי אותם למה אין שום דבר שמישהו לובש או עושה שפוגע בנו ושלהם כל כך איכפת? ואז הם אמרו לי שללכת עם מכנסיים קצרים בכפר זה בדיוק הכיבוש (נכון). אז הם אמרו לי שהם ויתרו על דברים בשבילי ואני צריכה לוותר על דברים בשבילם. על מה לעזזל הם ווירתו לי, על רעלה?! ואז תפסתי שם חבורה של נשים עם מכנסיים קצרים שבאופן תמוהה להם הם לא אמרו כלום והם אמרו שזה נורא שאומרים להם מה ללבוש ואז הם אמרו שהאנשים שם צריכים להבין שאלה שבאים להפגנות עם מכנסיים קצרים הם האלה שאיתם ולא הבחורות ה\"צנועות\". ואז הן עשו לי מצב רוח טוב. נראה לי שלהן לא העירו כי הן היו מבוגרות ופחדו להתעסק איתם. בסוף המארגנים עזבו אותי ומלמלו משהו על זה שאני הורסת את כל המטרה ובגללי האוהל הזה יהרס. כמובן. 

עכשיו שאלות: 
1.איך אנשים שנגד דיכוי מכל סוג שהוא מוכנים לנסות לדכא אותי ככה?
2. איך זה שלאנשים שכל כך איכפת להם לא לפגוע באנשים אחרים לא איכפת לפגוע בי?
3. איך לעזזל הם יכולים לשתף פעולה עם דבר כזה מגעיל כמו להגיד שהגוף הנשי הוא טמא?

ואז איש אחד מהכפר אמר לי שאם אני מתלבשת ככה, אז מותר לכל אחד לאנוס אותי כי אני מזמינה את זה. פרימיטיבי. 


ואסיים בתשובה המיתולוגית של שיר כץ לשאלה מאיזה מוסד ברחתם: המוסד שברחנו ממנו הוא המציאות.