ידיעה זו נכתבת כתגובה לסיפורה של יסמין אשר נפגעה מכך שהתבקשה לכסות את רגליה בהפגנה שנערכה אתמול, יום שבת, בכפר מסחא שבשטחים הכבושים. 

אחד הדברים הבולטים בקרב השמאל הישראלי, כמו בקרב שאר אוכלוסיית ישראל, הוא חוסר הרגישות והמודעות התרבותית. אין הדבר נפוץ יותר מאשר בפעילויות משותפות בין ישראלים ופלסטינים בשטחים ובערים ערביות בישראל. כאשר אנחנו כישראלים באים למקום בעל תרבות שונה, עלינו לכבד אותו, ועל אחת כמה וכמה כאשר אנחנו באים מחברה בעלת ממשלה כובשת. אנחנו באים כאורחים, עלינו לזכור זאת ולכבד את מארחינו. כאשר אנחנו באים למקום ומשתתים את תרבותינו על כל צעד ושעל ללא רגישות ומודעות למעשינו ובציפיה שהאחר הכבוש יקבל את התנהגותינו כי הרי אנחנו שונים ממנו, אנחנו הופכים ל\"קולוניזטורים\" - כובשים תרבותית.

אין מדובר כאן בשוביניזם ודיכוי נשים בחברה הפלסטינית. מי שרוצה להתלונן על כך, שיפנה לחברה הישראלית שמדכאת, אונסת, ומתעללת בנשים נפשית, תרבותית, מעמדית וכלכלית, ויתקן אותה לפני שהוא מפנה אצבע מאשימה על החברה של אחרים. אני לא מכחישה שהחברה הפלסטינית מדכאת נשים או בעלת דיכויים פנימיים אחרים, אבל יש דרכים אחרות לעורר את תשומת לב הפלסטינים לנושא. מארגני ההפגנה הישראלים דאגו לכך שתהיה עדיפות ראשונה לנואמות ישראליות מעבר לגברים ישראלים, ושנשים יהיו בין המארגנים ואנשי הקשר, ובכך יציבו דוגמה אישית מקובלת על קידום מעמד האישה בחברה. כמו כן, במחנה המחאה הניצב כסמוך לארבעה שבועות במקום, אשר בו התארחו עד כה כ-300 ישראלים, ישנה הזדמנות  לדון עם הפלסטינים המקומיים בנושאים הקשורים בפערים תרבותיים ולמצוא זאת כהזדמנות לגשר בניהם. לעומת אילו, לבוא בתור אישה בלבוש לא הולם נתפס כזלזול באורחים, לא כ\"הארת פני המקומיים הפרימיטיבים.\"

הנה לכם שיעור קצר ברגישות ומודעות תרבותית. נקודה ראשונה:כאשר אנחנו בשטחים, הפלסטינים קולטים אותנו כאורחים ואנחנו נמצאים בביתם. כבוד בסיסי לאדם בביתו דורש התאמה תרבותית. אם הם היו בביתינו הם לא היו מצפים מאיתנו להתאים את לבושינו או תרבותינו אליהם. נקודה שנייה: מעבר לכך שנשים מתבקשות שלא לבוא עם מכנסיים קצרים וכתפיים חשופות או חולצות קצרות או צמודות, כמו כן גם גברים מתבקשים שלא להגיע עם מכנסיים קצרים או חולצות קרועות (כמו שהפאנקיסטים לפעמים נוהגים לעשות בתוך ישראל, והם אינם עושים זאת בשטחים, נשמות טובות). כמו כן אין זה מכובד להראות מגע אינטימי כלשהו בין גברים ונשים, או להביא כלבים משום שאסור לפלסטינים המוסלמים לנגוע בהם. כל אלה הם קודים תרבותיים בסיסיים אשר נשברו בהפגנה אתמול במסחא, ולא רק על ידי יסמין אלה גם על ידי פעילים בחירים גוש שלום ותעאיוש. הסיבה לכך היא שדבר לעולם לא נאמר להם בנושא, ובכך לא פיתחו הישראלים כל מודעות תרבותית בנושא. כאשר נתבקשו חלק מהאנשים הללו בנימוס רב על ידי ישראלים כמוני ואחרים לשנות את לבושם/התנהגותם, נתקלנו במספר תגובות מוכרות כגון \"אף פלסטיני לא אמר לי כך. אם זה מפריע להם, הם יגידו לי\" או \"אני לא אומר להם מה ללבוש\" או \"זה בסדר, הם יודעים שהתרבות שלנו שונה משלהם\". והנה לכם נקודה מספר שלוש: הפלסטינים ידועים כמארחים מעולים, ובשל רצונם לגרום לאורחיהם להרגיש כמה שיותר בנוח, לעולם הם לא יעזו להעיר לאורחיהם אם הם עשו משהו לא בסדר, אפילו אם הדבר כרוך באי-נעימותם של המארחים. זו הסיבה ששום פלסטיני לא יבקש מישראלי לשנות את התנהגותו. אני כמעט בכיתי מבושה כאשר אישה ישראלית אחת התחילה לצעוק על דגלי המפלגה הקומוניסטית שהונפו מעל מכונית אחת, בטענה שהיא אינה משתתפת בהפגנה של שום מפלגה קומוניסטית. מישהו שכח להגיד לה שהיא לא משתתפת בהפגנה פלסטינית-ישראלית, היא אורחת בהפגנה פלסטינית. מיד קמו הפלסטינים והורידו את הדגלים כדי שלא לגרום לה להרגיש לא בנוח, ובכך נאלצו להתפשר על המסר של ההפגנה שלהם. מספר פלסטינים ניגשו למארגני ההפגנה וביקשו מהם לדבר עם יסמין, דבר המעיד על כך שהיה המקרה חמור יחסית כך שלא היה ניתן להעלם ממנו. ואכן לבשה יסמין מכנסיים קצרות במיוחד. צדקה יסמין בכך שטענה שאף אחד לא אמר לה מראש איך התלבש. זאת הייתה פשלה של המארגנים. לעולם לא השתתפתי בפעולה שלפניה חולקה איזושהי הנחיה תרבותית להתנהגות נאותה, וזו הסיבה שגם אני לא הייתי יודעת. הגיע זמן שנתחיל לעשות זאת. בלי להעיר לישראלים על כך, כיצד הם ילמדו שהפער התרבותי הזה קיים? נקודה רביעית ואחרונה: לכל מי שרוצה להתלבש כרצונו בדרכים שאינם מתאימות, שיעשה זאת בביתו ובתרבותו שלו. 

למרות היותינו פעילים בעלי מודעות פוליטית, חוסר המודעות והרגישות החברתית שלנו גורמת לנו להיות כובשים- אם לא כובשים פוליטית אז תרבותית. אין אנו שונים מאשר שאר הישראלים בהתנהגותינו כלפי האחר, ואין זה שונה בפלסטין מאשר בהודו. גרוע מכך, היהירות והשחצנות הישראלית אשר גורמת לנו לכסות כל מקום שאליו אנחנו הולכים גורמת לנו בו-זמנית לאטימות תרבותית, כי אי אפשר לחשוב שאנחנו יודעים יותר טוב ולהקיא את תרבותינו בכל פינה ובו-זמנית להיות רגישים וערנים לכל המתרחש סביבנו. שמתם לב שאתם לא רואים כלבים אצל הפלסטינים? האם שאלתם את עצמכם למה לפני שהבאתם את הכלב שלכם? כמו כן המחשבה הטמונה מאחורי אדישויות מכוונות מסויימות נוסח \"אנחנו שונים מהם, והם יתרגלו אלינו\" הגורמת לגברים למשל להרשות לעצמם ללכת עם מכנסיים קצרים (אדם קלר וטדי קץ - אנחנו מתכוונים אליכם) היא פטרונות והתנשאות מאין כמוהה. אך אנחנו יכולים לדעת אם אנחנו יותר \"נאורים\" אם אנחנו בכלל לא מכירים את החברה הפלסטינית? ואם אכן איננו מכירים את החברה הפלסטינית כמו שהוכחנו, אין זה מקומינו ואין ביכולתינו לנסות לשנות אותה. קודם כל בואו נשנה את עצמינו.